חז“ל תיקנו תפילות ערבית, שחרית ומנחה קצרות ומיוחדות לשבת. ותיקנו כן, משום כבוד השבת כדי שלא להטריח את האדם בתפילה ארוכה. ויש להשתדל מאוד שלא לבוא לידי טעות ולהזכיר את נוסח תפילות החול בשבת. וכתב השל“ה שמי שאירע לו כן, ידאג כל השבוע מפני שהוא סימן רע, ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה.
התחיל ברכה של חול
אדם שטעה והתחיל לומר את תפילת החול בשבת, יסיים את הברכה שהתחיל בה ויחזור לתפילת השבת. ולשם הבהרת הדברים, נביא דוגמא לדבר. אדם שטעה בתפילת ליל השבת והחל לומר ברכת ’אתה חונן,‘ יסיים את כל הברכה ולאחר מכן יחזור לתפילת השבת ויאמר ’אתה קדשת את יום השביעי.‘ והוא הדין בשחרית ובמנחה.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ב.‘
פתח בברכת ’אתה חונן‘ ואמר תיבת ’אתה‘ לבדה
אדם שאמר לאחר ברכת ’האל הקדוש,‘ תיבת ’אתה‘ ולא המשיך לומר ’אתה חונן‘ ותכף נזכר ששבת היום, לא ימשיך בברכה ויחזור מיד לנוסח תפילת השבת.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ג.‘ משנ“ב ס“ק ו,‘ והביא שם שיש החולקים בדבר זה. בא“ח פרשת תולדות הלכה י.‘
שכח ששבת היום
כל מה שאמרנו שאם טעה ואמר תיבת ’אתה‘ בלבד, חוזר לתפילת השבת, הוא דווקא אם ידע ששבת היום ומתוך שגרת לשונו התחיל לומר תיבת ’אתה,‘ אך אם היה סבור שיום חול היום ומשום כך התחיל לומר את תיבת ’אתה‘ של ברכת ’אתה חונן,‘ יסיים את הברכה כולה ורק אז יחזור לתפילת השבת. ודין זה שייך גם בתפילות ערבית ומנחה של שבת על אף שברכותיהן פותחות בתיבות ’אתה קידשת‘ ו‘אתה אחד.‘ ולפיכך אם פתח בתפילת מנחה וערבית בתיבת ’אתה‘ וכוון לברכת ’אתה חונן‘ משום שטעה וסבר שיום חול היום, אף על פי שלא שינה מלשון תפילת השבת, מכיוון שכיוון לתפילת חול, יסיים את ברכת החול ורק לאחר מכן יחזור לתפילת השבת. ויש החולקים ואומרים שבערבית ומנחה הפותחים במילה ’אתה‘ מסיים את תפילת השבת גם אם היה סבור שהיום הוא חול.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ג.‘ בא“ח פרשת תולדות הלכה י,‘ ושם חלק בזה על השו“ע וסבר שבערבית ומנחה, מכיוון שברכתן פותחת בתיבת ’אתה,‘ אינו ממשיך בברכת החול. משנ“ב רס“ח ס“ק ו,‘ והביא את דברי המג“א שחולק על השו“ע וסובר שרק בשחרית יש חילוק כשאמר ’אתה‘ בלבד, אבל בערבית ומנחה שגם ברכתן פותחת בתיבת ’אתה,‘ אפילו אם סבר שיום חול היום, יסיים את תפילת השבת מכיוון שלא ניכר בדיבורו ששינה מתפילת השבת בשונה מתפילת שחרית שפותחת ב‘ישמח משה.‘ כה“ח רס“ח ס“ק י“ב, ולדעתו יש לחשוש לספק ברכות להקל ואין לעשות כדעת השו“ע.
טעה והתפלל תפילת חול
אדם שהתפלל תפילת חול ובסיום התפילה נזכר ששבת היום, צריך לחזור ולהתפלל תפילה של שבת מתחילת תפילת שמונה עשרה. וכל זה דווקא שכבר אמר את ה‘יהיו לרצון אמרי פי‘ הנאמר לאחר ’אלוהי נצור,‘ אך אם עדיין לא אמר זאת אינו חוזר אלא לשל שבת.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ה.‘ משנ“ב ס“ק י“ב. כה“ח רס“ח ס“ק כ“ד. שו“ע קי“ז סעי‘ ה.‘
אמירת ’ויכולו‘
לאחר תפילת ערבית של לחש, אומרים ’ויכולו השמים והארץ‘ בציבור, בקול רם ובעמידה, לפי שאנו מעידים על הקב“ה שברא את העולם. ומי שהאריך בתפילתו ולא הספיק לומר ’ויכולו‘ עם הציבור, יכול לומר ’ויכולו‘ לאחר מכן אף ביחידות.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ז.‘ משנ“ב ס“ק י“ח, והביא מחלוקת האם יחיד יכול לאמרו, וכתב שלמעשה גם יחיד יאמר ’ויכולו‘ אבל לא יתכוון לשם עדות אלא כקורא בתורה. אול“צ פרק י“ט הלכה ד,‘ ולדעתו יחיד יכול לאמרה כרגיל ואין זה מעכב גם מצד עדות. ואם יכול לאמרה בנקל עם עוד אדם, טוב שכך יעשה.
ברכת מעין שבע
לאחר תפילת שבת של לחש, אומר שליח הציבור ’ברכת מעין שבע.‘ וברכה זו נתקנה משום ’סכנת מזיקים,‘ מפני שבתי הכנסיות שלהם היו בשדה שהוא מקום המזיקים ולעיתים קרובות היו אנשים שאיחרו לבוא לבית הכנסת וסיימו את תפילתם מאוחר ונשארו יחידים בבית הכנסת שהיה במקום סכנה. לפיכך תיקנו ברכה זו, כדי שכל המתפללים יסיימו את תפילתם בעוד ששליח הציבור מאריך בתפילה.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ח.‘ משנ“ב ס“ק כ.‘
ברכת ’מעין שבע‘ בבית חתנים
כאשר מתפללים תפילת ליל שבת במניין בבית חתנים או אבלים, שליח הציבור אינו מברך ’ברכת מעין שבע‘ משום שברכה זו נתקנה לאומרה דווקא בבית הכנסת. והנוהגים לברך ברכה זו במקומות אלו, יכולים להמשיך במנהגם.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף י.‘ משנ“ב ס“ק כ“ד. חזו“ע דיני ברכת מעין שבע סעיף ה,‘ ומביא שם שמנהג ירושלים העתיקה לאומרה גם במקום שאינו בית הכנסת אך בשאר ערי הארץ אין לאומרה. אול“צ פרק י“ט הלכה ה,‘ ולדעתו יש לאומרה בירושלים, בכל מקום שיש עשרה מפני שכך הוא המנהג. בא“ח פרשת וירא הלכה י,‘ ולדעתו ברכה זו היא על פי הסוד ונתקנה במקום חזרת הש“ץ ולכן יש לאמרה גם בבית חתנים וכדומה אף שאין זה בית הכנסת קבוע ואין שם ספר תורה. והוסיף שכן פשט המנהג בירושלים לאומרה בכל מקום שיש עשרה. כה“ח רס“ח ס“ק נ,‘ ולדעתו יש לברך ברכה זו בכל מקום כדעת האריז“ל ולא חוששים לספק ברכות להקל כנגד דעת האריז“ל.
תפילת מוסף
אדם שטעה בתפילת מוסף ובמקום לומר ’תכנת שבת,‘ התחיל לומר ’אתה חונן,‘ אינו ממשיך את הברכה וחוזר מיד לומר ’תכנת שבת‘ מפני שתפילת י“ח ברכות אינה שייכת במוסף. ודין זה שונה מתפילת שחרית שאם טעה בה צריך לסיים את הברכה.
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ח סעיף ב,‘ הביא מחלוקת בדבר. משנ“ב ס“ק ה,‘ והביא שהדין הוא שפוסק באמצע הברכה משום ספק ברכה לבטלה.
תפילת שחרית
נהגו להתפלל תפילת שחרית של שבת בשעה מאוחרת יותר מבימות החול. והטעם לכך הוא משום ש‘בקרבן תמיד‘ שהיו מקריבים בכל יום בבית המקדש, התורה אמרה ’בבוקר‘ ובקרבן תמיד של שבת, נאמר ’וביום השבת‘ דהיינו ביום שהוא בשעה מאוחרת יותר. ועל כל פנים, יש להקפיד שלא להתפלל בשעה מאוחרת מדי, כדי שלא יעבור זמן קריאת שמע ותפילה. ובשעת הדחק, אם מתפלל בשעה מאוחרת, יקרא קריאת שמע קודם התפילה ויצא ידי חובה, כדי שלא יעבור זמנה בטרם יקרא.
מקורות וטעמים: רמ“א רפ“א סעיף א.‘ ויש מבני ספרד שלא נהגו לאחר את תפילה השבת יותר מתפילת ימות החול.
תפילה בנעימה
נהגו להתפלל בשבת וביום טוב בנעימה ובנגינה ולהאריך בתפילה יותר משאר ימים. ומכל מקום, אין להאריך יותר מדי, כדי שלא לגרום לטורח ציבור. ואין למחות ביד המאריכים בתפילה אם אין חשש שיעבור זמן קריאת שמע.
מקורות וטעמים: רמ“א רפ“א סעיף א.‘ משנ“ב ס“ק א.‘ כה“ח ס“ק ג.‘
תפילה כתיקונה
כבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים בנגינתם ומפרידים אות מאות ותיבה מתיבה. והקלקול מצוי ביותר בעת שמאריכים את הניגון בתיבה האחרונה של הברכה והקהל עונה אמן לפני ששליח הציבור סיים את הברכה. ולכן יש להיזהר ולהזהיר על הדבר, כדי שלא יבואו לקלקול גדול בתפילה מחמת הניגונים.
מקורות וטעמים: משנ“ב רפ“א ס“ק ד.‘ כה“ח רפ“א ס“ק י“א. ועל כל שליח ציבור להיזהר בדברים אלו שהרי עיקרה של התפילה היא כוונת המילים והבנתן ולא המנגינות המשמחות את לב בני האדם.
נשמת כל חי
לאחר ’אז ישיר,‘ מוסיפים לומר שבח ’נשמת כל חי‘ כדי לקבל את הנשמה היתירה של שבת. ומי ששכח לאומרו ונזכר לאחר שסיים ’ישתבח,‘ יאמרו שם לפני הקדיש. ולדעת הבן איש חי, גם אם נזכר לאחר אמירת ’ברכו,‘ יאמרו שם כדי שיקבל באמירתו ’תוספת נפש.‘
מקורות וטעמים: כה“ח רפ“א ס“ק ז.‘ בא“ח פרשת תולדות הלכה ב.‘ על פי הקבלה, אדם מקבל בשבת תוספת של נפש, רוח ונשמה. והאדם מקבל כל אחד מהם בעת שאומר חלק מסוים מן התפילה. את תוספת הנפש הוא מקבל באמירת ’נשמת כל חי,‘ את תוספת הרוח הוא מקבל לאחר אמירת ’ה‘ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך‘ ואת תוספת הנשמה הוא מקבל באמירת ’איה מקום כבודו‘ שבקדושת ’כתר‘ של מוסף. וראוי לכל אדם לכוון במקומות אלו לקבל תוספת נפש, רוח ונשמה. ועל החזן להאריך בתיבת ’איה‘ שבקדושת ’כתר‘ כדי שהציבור יכוון באותה שעה לקבל תוספת נשמה. ומי ששכח לקבל תוספת רוח קודם תפילת לחש של שחרית, יכוון לקבלה קודם תפילת לחש של מוסף. ואדם שהאריך בתפילתו ובינתיים הש“צ החל לומר את הקדושה, ישתוק בתיבת ’איה‘ ויכוון לקבל תוספת נשמה.
המאחר לבית הכנסת
אדם שאיחר לתפילת שחרית ועליו לדלג על חלק מן התפילה כדי להתפלל עם הציבור, נכון יותר שידלג על ’נשמת כל חי‘ ולא על ’פסוקי דזמרה,‘ כיון ש‘פסוקי דזמרה‘ הוי תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. וראוי להיזהר שלא לאחר לתפילה כדי להספיק להתפלל תפילה כתיקונה. ועוד שעל פי הסוד, אדם הקורא קריאת שמע בשבת מבלי שאמר קודם ’נשמת כל חי,‘ הרי הוא דומה במעט לקורא קריאת שמע בלא תפילין.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני תפילת שחרית של שבת סעיף א.‘ כה“ח רפ“א ס“ק ח,‘ והוסיף ששבח ’נשמת כל חי‘ מסוגל על כל צרה שלא תבוא וכאשר אדם נמצא בשעת צרה, יקבל על עצמו לומר ’נשמת כל חי‘ בפני עשרה בעת שינצל ממנה.
