חז“ל אסרו לטלטל דברי מוקצה בשבת. ועיקר טעם האיסור הוא משום שאם נתיר לאדם לטלטל דברי מוקצה בשבת, השבת תיהפך להיות כיום חול והאדם יבוא ליטול כלים ולתקן דברים ונמצא שלא שבת ממלאכה, ומטרת השבת היא ’למען ינוח.‘ ישנם כמה סוגי מוקצה וסוגי המוקצה המצויים ביותר בשבת הם: א. ’כלי שמלאכתו לאיסור.‘ ב. ’מוקצה מחמת גופו.‘ ג. מוקצה מחמת חיסרון כיס.
נגיעה במוקצה
כל איסור מוקצה בשבת הוא דווקא בהזזת וטלטול המוקצה, אך מותר לגעת במוקצה, לשבת על גביו, ולעשות בו כל שימוש מבלי להזיזו ממקומו. ולכן מותר לשבת על גבי סלע, ולהישען על גבי מכונית )כאשר אין חשש להפעלת אזעקה( למרות שהדברים הללו מוגדרים כמוקצה. וכמו כן, מותר מאותו הטעם להניח חפצים על גבי מכונת כביסה בשבת למרות שהמכונה מוגדרת כמוקצה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף מ“ב. חזו“ע כללים בדיני מוקצה סעיפים א‘ ב.‘ ילקו“י ש“ח סעיף י“א. והוא הדין כאשר דבר היתר מונח על גבי מוקצה שמותר ליטול את דבר ההיתר למרות שעל ידי כך המוקצה יזוז מפני שפעולה זו נחשבת ’טלטול מן הצד‘ המותר לצורך דבר ההיתר.
כלי שמלאכתו לאיסור
כל כלי שמטרתו לעשות פעולה האסורה בשבת, כגון פטיש, מספריים, עט, מסמרים, גפרורים וכדומה, נחשב כ‘כלי שמלאכתו לאיסור,‘ שהרי עט הוא כלי הנועד לכתיבה האסורה בשבת, וגפרורים הם דברים שנועדו להבערת אש האסורה בשבת, וכן על זו הדרך. ודין ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ הוא כמו שאר סוגי המוקצה ואסור להזיזו ממקומו בשבת, אבל יש בו דבר יותר קל משאר סוגי המוקצה והוא שמותר לטלטל אותו ’לצורך גופו ומקומו‘ וכפי שיבואר להלן.
טלטול לצורך גופו
מותר להשתמש ב‘כלי שמלאכתו לאיסור‘ לצורך גופו, דהיינו להשתמש בו לצורך פעולה המותרת וכגון ליטול פטיש כדי לפצח בו אגוזים בשבת. ומותר לעשות זאת על אף שהדרך להשתמש בפטיש לצורך נעיצת מסמרים שהיא פעולה האסורה בשבת, מפני שפיצוח האגוזים היא מלאכה המותרת בשבת.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ג.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ סעיף א.‘
טלטול לצורך מקומו
מותר ליטול כלי מוקצה שמלאכתו לאיסור ולהעבירו למקום אחר כשיש צורך לפנות את המקום בו הוא נמצא כדי להשתמש במקום. ולכן אדם המעוניין לשבת על ספה שמונח עליה פטיש או עט או כל דבר המוגדר כ‘כלי שמלאכתו לאיסור,‘ יכול לפנות אותם ממנה כדי שיוכל לשבת על הספה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ג.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ סעיף ב,‘ וכתב שם שיכול להניחו בכל מקום שירצה ואין מצריכים אותו להניחו מידיו מיד.
טלטול שלא לצורך גופו או מקומו
אסור לטלטל ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ אם מטלטל אותו משום שחושש שהכלי עלול להישבר או להיגנב. וגם אם מסדר הבית לכבוד ארחים ורוצה לפנות מן הסלון ’כלי שמלאכתו לאיסור,‘ אסור לו לטלטל את הכלי בידיו משום שפעולה זו אינה נחשבת כטלטול לצורך מקומו.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ג.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ סעיף ג,‘ וכתב שם שאם שם על ה‘כלי שמלאכתו לאיסור‘ דבר המותר בטלטול, מותר לטלטלו לכל מקום שירצה גם אם מטרתו שלא יישבר או ייגנב. וכל ההיתר הזה הוא דווקא ב‘כלי שמלאכתו לאיסור‘ ולא בשאר סוגי המוקצה, וכמבואר בשו“ע ש“ח סעיף ה.‘ ובמשנ“ב שם ס“ק כ“ו אסר הדבר.
טלטול תפילין
יש האומרים שתפילין הן מוקצה מדין ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ משום שאסור להניחן בשבת, ויש החולקים ואומרים שלתפילין אין דין מוקצה. ומן הדין יש להחמיר בזה ולהחשיב את התפילין כ‘כלי שמלאכתו לאיסור‘ שאסור לטלטלן ללא צורך. אך אם צריך את מקומן של התפילין, כגון שהן נמצאות על כיסא או שולחן שהוא מעוניין להשתמש בהן, מותר לקחתן ולהניחן במקומן, וכאמור לעיל. ואדם שטליתו נמצאת בנרתיק שבו נמצאות גם התפילין, ישלוף את הטלית מן הנרתיק, ואף אם התפילין יזוזו, הדבר מותר מדין ’טלטול מן הצד,‘ וכפי שיתבאר בהמשך. ואם נאלץ להוציא את התפילין כדי להוציא את הטלית, הדבר מותר משום שפעולה זו נחשבת כ‘טלטול לצורך מקומו‘ שהרי הוא צריך את מקומן של התפילין כדי שיוכל ליטול את הטלית.
מקורות וטעמים: רמ“א ש“ח סעיף ד.‘ משנ“ב ס“ק כ“ד. חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ סעיף ה.‘ בא“ח פרשת מקץ הלכה ב,‘ וכתב שם שמותר לטלטל את התפילין כדי שלא יטנפו או כדי למנוע את ביזוין.
מוקצה מחמת גופו
כל דבר שאינו כלי ואינו ראוי למאכל כמות שהוא, נחשב כ‘מוקצה מחמת גופו,‘ וכגון קליפות, אבנים, כסף, עפר, אבקות אפייה, תפוח אדמה לא מבושל, בעלי חיים וכן על זו הדרך.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף כ“ז. חזו“ע דיני ’מוקצה מחמת גופו‘ סעיף א.‘ אמנם אבן שייחד אותה מערב שבת לעשות בה שימוש כגון שתחזיק את הדלת או לשבור בעזרתה אגוזים, מותר להשתמש בה בשבת.
פינוי קליפות מעל גבי השולחן
אסור לפנות בידיו קליפות הנמצאות על גבי השולחן, משום שהקליפות הן ’מוקצה מחמת גופו‘ שהרי אינן ראויות כלל לאכילה. וניתן לפנות את הקליפות בשלוש דרכים.
א. כשיש על המפה חתיכות לחם ושאר מאכלים, יכול ליטול את המפה יחד עם הקליפות ולנער אותן מעל פח האשפה. וכמו כן, אם הקליפות מונחות על גבי מפה חד-פעמית, יכול ליטול את המפה ולזרקה לפח האשפה.
ב. גם אם הקליפות נמצאות על השולחן לבדן והאדם צריך לפנות את השולחן כדי לשבת על ידו, מותר לפנות את המפה ולנערה מעל פח האשפה.
ג. ניתן לגרוף את הקליפות על ידי סכין, מגב קטן או סמרטוט. וכמו כן מותר לפנות את הקליפות בגב ידו, ופעולה זו מותרת משום שהיא נחשבת כ‘טלטול בגופו‘ ואיסור מוקצה הוא כשנוגע ומטלטל את הדבר בידיו ממש.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף כ“ז, וכתב שם שקליפות הראויות למאכל בהמה, אינן מוקצה. משנ“ב ש“ח ס“ק קט“ו, והוסיף שם שאם יש על השולחן הרבה קליפות עד שהדבר מאוס עליו ממש, מותר לטלטלן אפילו בידיו מדין ’גרף של רעי.‘ אול“צ פרק כ“ו הלכה ז.‘ חזו“ע כללים בדיני מוקצה סעיף ד.‘ בא“ח פרשת מקץ הלכה י“ד. שש“כ פרק י“ב סעיף ל“ב. ומה שכתבנו באפשרות ג‘ שמותר לגרוף את הקליפות על ידי סכין וכדומה, הוא דווקא כשצריך את מקום השולחן בשבת שאז יש דין ’טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר,‘ אך אם אינו צריך את מקום השולחן, אסור לפנותו באופן זה אלא דווקא על ידי גב ידו. והדבר מותר משום שבטלטול בגב ידו יש דין ’טלטול בגופו לצורך דבר האסור, מותר.‘ וכפי שיתבאר בהמשך.
טלטול בעלי חיים
כל בעל חיים מוגדר כ‘מוקצה מחמת גופו‘ ואסור לטלטלו בשבת ממקום למקום. ואיסור זה חל גם על בעלי חיים המיועדים לנוי ושעשוע.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ל“ט. משנ“ב ס“ק קמ“ו. חזו“ע דיני ’מוקצה מחמת גופו‘ סעיף י“ב. ובמקום שיש צער בעלי חיים כגון שהשמש מציקה להם, מותר לטלטלם כמבואר במשנ“ב ש“ה ס“ק ע‘ ובחזו“ע שם במקורות. בא“ח פרשת ויגש הלכה ז.‘ וכמו כן אסור לטלטל אקווריום יחד עם דגי הנוי הנמצאים בו.
האכלת בעלי חיים
כל בעל חיים שמזונותיו על האדם, מותר להאכילו בשבת אך אין לתת אוכל לבעלי חיים של הפקר משום שזו טרחה שלא לצורך ואין לטרוח ללא צורך בשבת.
מקורות וטעמים: שו“ע שכ“ד סעיף י“א. משנ“ב ס“ק כ“ט. כה“ח ס“ק מ“ג, וכתב שם שאדם הרגיל לתת בכל יום אוכל לבעלי חיים של הפקר שאינם רגילים לשוטט במקומות אחרים ויישארו רעבים אם לא יאכילם, מותר לו לתת להם אוכל בשבת משום צער בעלי חיים. ובאשל אברהם כתב שמותר להשליך בפני בעלי חיים של הפקר מאכל שבלאו הכי רוצה להשליכו החוצה. ומותר לתת אוכל בפני כלב של הפקר בשבת לפי שמזונותיו מועטים כמבואר בשו“ע ובמשנ“ב שם.
טלטול בשר חי
כל דבר מאכל שאינו מבושל ואינו ראוי לאוכלו חי הרי הוא ’מוקצה מחמת גופו‘ ואסור לטלטלו בשבת. ובפרט יש להיזהר בזה כאשר רוצים להוציא דבר מה מהמקפיא, שלא להזיז מאכלים קפואים שאינם מבושלים. ובשר חי קפוא אינו מוקצה ומותר לטלטלו, משום שבשר חי נחשב כראוי לאכילה מפני שיש בני אדם הכוססים בשר חי.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ל“א. משנ“ב ס“ק קכ“ה. חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו להיתר‘ סעיף ו.‘ ודין זה שייך בכל סוגי הבשר בין בבשר עוף ובין בבשר בהמה. בא“ח פרשת פקודי הלכה ט,‘ ולדעתו בזמן הזה בני אדם אינם אוכלים בשר חי ולכן הוא נחשב כמוקצה. וגם ממשמעות דברי החזו“ע נראה שיש להחמיר בזה לכתחילה. ורק בשעת הדחק כגון כששכח בשר מחוץ למקרר וחושש פן יתקלקל, רשאי להכניסו למקרר, וכן אם המקרר כבה באמצע השבת, יכול להעביר את הבשר למקרר אחר, אך לא את שאר הדברים שאינם נאכלים כשהם חיים.
מוקצה מחמת חיסרון כיס
’מוקצה מחמת חסרון כיס‘ הוא ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ שהוא דבר יקר ערך והאדם חס עליו שלא יתקלקל ולא יתלכלך ואינו עושה בו שום שימוש מלבד השימוש שלשמו הוא נועד וכגון מצלמה, צ‘קים, דרכון, סכין של מילה ושחיטה, פלאפון יקר וכן על זו הדרך. וכלים אלו אסורים בטלטול בכל אופן. אך תכשיט יקר, כוס יקרה או תמונה נדירה, אף שהאדם חס עליהם מאוד, אינם נחשבים כ‘מוקצה מחמת חיסרון כיס‘ משום שהדברים הללו לא נועדו למלאכת איסור.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף א.‘ חזו“ע דיני ’מוקצה מחמת חסרון כיס‘ סעיף א‘ במקורות, ולדעתו גם דבר יקר שקובעים לו מקום כמו תמונה וכדומה, אינו מוקצה. אול“צ פרק כ“ו הלכה ב.‘
טלטול כלים חשמליים
כל הכלים החשמליים, יש להם דין של ’מוקצה מחמת חיסרון כיס‘ משום שהאדם מקפיד שלא להשתמש בהם לכל שימוש אחר ומלאכתם לאיסור. אך קומקום חשמלי שהרגילות בימות החול להשאיר בו מים רתוחים ולהשתמש בהם, מותר לעשות כן גם בשבת. ולכן אם נותרו מים רתוחים בקומקום מיום שישי, מותר להשתמש בהם בשבת. וכמו כן, מותר לפתוח דלת של תנור אפייה בשבת כאשר אינו פועל, משום שהדרך להצניע בו עוגות וכדומה. ומאוורר הפועל בשבת, מותר להעביר אותו ממקום אחד למקום אחר. ויש להקפיד שהמאוורר מחובר היטב לחשמל כדי שלא יתנתק על ידי כך.
מקורות וטעמים: אול“צ פרק כ“ו הלכה א.‘ ילקו“י ש“ח סעיף ק“כ.
טלטול תמונות אלבום ותמונות קיר
תמונות הנמצאות באלבום, אין להן דין מוקצה ומותר לטלטל אותן בשבת. וכמו כן, מותר להוריד תמונה התלויה על הקיר כדי להראותה לאורח וכדומה ולהחזירה למקומה. וטעם ההיתר הוא משום שתמונות אינן נחשבות כ‘מוקצה מחמת חיסרון כיס‘ מפני שמלאכתן להיתר, וכמבואר לעיל.
מקורות וטעמים: ילקו“י ש“ח סעיף ל“ו. אול“צ פרק כ“ו הלכה ב,‘ ושם החמיר בתמונות שיש על גביהן כתב שאסור לטלטלן משום שאסור לקרוא את הכתב בשבת. ועל כל פנים, דין זה חל דווקא בתמונות שהכתב שבהן נצרך על מנת לדעת מהו הדבר המופיע בתמונה. וכמו כן, החמיר שלא לטלטל תמונות התלויות על הקיר. אמנם גם המקלים להסתכל בתמונות שיש על גביהן כתב, אוסרים לקרוא או לעיין בכתב.
טלטול מן הצד לצורך דבר המותר
כאשר יש צורך לטלטל דבר מוקצה בשבת משום שנצרך למקומו וכגון אדם הרוצה לישון במיטתו ורואה שמונחים עליה מצלמה או כסף, מותר לנער את הסדין כדי שהמצלמה או הכסף ייפלו. ויזהר שלא יטלטל את המצלמה או הכסף בידיו. ופעולה זו מותרת משום שהיא מוגדרת כ‘טלטול מן הצד לצורך דבר המותר‘ דהיינו שמטלטל את המוקצה על ידי דבר אחר שהוא הסדין ואינו נוגע בחפץ המוקצה בידיו, ועושה זאת ’לצורך דבר המותר‘ שהוא פינוי המיטה מהמוקצה המונח על גבה כדי שיוכל להשתמש במיטה שהיא דבר המותר. וכשחושש שאם ינער את הסדין, הדבר המוקצה עלול להישבר או להתקלקל, מותר לו ליטול את הסדין או השמיכה ולהגביה אותם יחד עם המוקצה שעליהם ולנערם או להניחם במקום בטוח מבלי לגעת במוקצה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ט סעיפים ד‘ ה.‘ שו“ע שי“א סעיף ח.‘ חזו“ע כללים בדיני מוקצה סעיף ה.‘ וכל ההיתר הוא דוקא כאשר שכח את הכסף או המצלמה על המיטה, אבל אם הניחם שם על מנת שישארו למשך כל השבת אסור יהיה לנער את הסדין, משום שהסדין נחשב בסיס לדבר האסור.
טלטול בגופו לצורך דבר האסור
חפץ מוקצה המונח על גבי המיטה או השולחן, והאדם מעוניין להעבירו למקום אחר משום שהוא חושש שהחפץ המוקצה עלול להתקלקל במקום בו הוא נמצא, אסור לו לטלטלו על ידי ’טלטול מן הצד‘ דהיינו על ידי שמנער את המפה וכדומה. ודבר זה אסור משום שכל ההיתר של ’טלטול מן הצד‘ הוא רק באופן שמטלטל את החפץ מפני שצריך להשתמש במקום בו הוא נמצא אך במקרה שמטלטל את החפץ המוקצה כדי לשמור עליו שלא יינזק, הדבר אסור. ומותר לטלטל את המוקצה אפילו כשעושה זאת כדי לשמור עליו שלא יינזק, כשמזיז את המוקצה למקום אחר על ידי הרגל או על ידי המרפק או על ידי הגב. ופעולה זו נקראת ’טלטול בגופו‘ והיא מותרת משום שאינו מטלטל את המוקצה בידיו, ויש בה שינוי גדול מן הדרך הרגילה, ולכן מותר לטלטל באופן זה את המוקצה אפילו אם עושה זאת לצורך המוקצה.
מקורות וטעמים: שו“ע שי“א סעיף ח.‘ חזו“ע כללים בדיני מוקצה סעיף ג.‘
כלי שמלאכתו להיתר
כלי המיועד למלאכה של היתר כגון כוסות, מזלגות וכדומה, מותר לטלטל אותו בשבת אפילו אם עושה זאת לצורך הכלי עצמו כדי שלא יישבר או יינזק, אך אסור לטלטל אותו ללא שום צורך דהיינו כשאין מכך תועלת לכלי עצמו ואין צורך להשתמש במקום בו הוא נמצא. ולכן אדם היושב על יד השולחן ומזיז את הסכו“ם ממקום למקום שלא לצורך, עובר על איסור טלטול מוקצה, משום שפעולה זו נחשבת כטלטול ’כלי שמלאכתו להיתר‘ שלא לצורך כלל. וכמו כן, אדם שביקש שיביאו לו כוס ובמקום כוס הביאו לו צלחת והניחו אותה לפניו, אסור להשיב את הצלחת למקומה, משום שאין בזה שום צורך, שהרי הצלחת אינה מפריעה כשהיא נמצאת בחדר, ואם מחזירה למקומה הדבר נקרא טלטול שלא לצורך. ולכן במקרה זה, אסור לטלטל הצלחת למרות שהיא מוגדרת כ‘כלי שמלאכתו להיתר.‘ ואם הצלחת מפריעה לו מפני שהוא צריך להשתמש בשולחן, או שהיא עלולה להישבר, מותר להחזירה למקומה, משום שפעולה זו נחשבת כטלטול לצורך.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ד.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו להיתר‘ סעיף א.‘
טלטול ספרי קודש ומאכלים
מותר לטלטל בשבת ספרי קודש ודברי מאכל אפילו אם אין בכך שום צורך כלל, משום שחז“ל לא גזרו איסור טלטול על דברים אלו.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ד.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ סעיף ג.‘ משנ“ב ס“ק כ“ג, ולדעתו גם כוסות, קערות וצלחות וסכו“ם, דינם כאוכל וספרי קודש שמותר לטלטלם תמיד גם בלי צורך כלל, והביא שיש מחמירים, אך למעשה בני ספרד נוהגים בזה כדעת השו“ע שרק דברי מאכל וספרי קודש מותרים בטלטול.
’גרף של רעי‘
דבר מאוס שהאדם סולד ממנו כגון צואה, פסולת ועצמות או כל דבר מטונף הנמצא במקום שבו הוא מפריע לבני אדם, מותר לפנותו בשבת לאשפה אפילו בידיו אף על פי שהוא מוקצה. ודברים אלו נקראים בפי חז“ל ’גרף של רעי.‘
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ל“ד. חזו“ע דיני ’גרף של רעי‘ סעיף א.‘ שש“כ פרק כ“ב הלכה מ“ו. ואע“פ שאסור ליצור ’גרף של רעי לכתחילה,‘ מכל מקום כאשר מחליפים טיטול לתינוק, מותר לקחת את הטיטול בידיו ולהשליכו לפח האשפה כדרך שנוהגים בימות החול ואין צורך להביא את פח האשפה למקום ההחלפה וכדומה.
טלטול שברי כלים
כלי זכוכית שנפל ונשבר, אסור לטלטל את שבריו בשבת אפילו שקודם לכן הכלי היה מוגדר כ‘כלי שמלאכתו להיתר.‘ ופעולה זו אסורה מכיוון שעכשיו הכלי אינו ראוי לכלום ונחשב כ‘מוקצה מחמת גופו.‘ אך מותר לפנות את השברים לאשפה על ידי מטאטא ויעה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ו.‘ חזו“ע דיני ’מוקצה מחמת גופו‘ סעיף י“ז. וכל האיסור הוא דווקא כאשר מטלטלם בידיו אבל אם מזיזם על ידי מטאטא וכדומה משום שצריך את המקום, הדבר נחשב כטלטול מן הצד שמותר לעשותו לצורך דבר המותר.
טלטול מוקצה העלול להזיק
כל דבר מוקצה העלול להזיק לבני אדם, מותר ליטול אותו בידיים ולשים אותו במקום בו לא יזיק. ולכן אם נשברה כוס זכוכית, אף שכעת היא נחשבת מוקצה, בכל זאת מותר לקחתה מהמקום בו נשברה אם הוא מקום שיש בו בני אדם העלולים להינזק. וכמו כן, מותר לקחת מברג, פטיש וכל דבר שילדים עלולים להינזק ממנו, למקום ראוי גם אם האדם אינו נצרך למקומם.
מקורות וטעמים: רמ“א ש“ח סעיף ו.‘ חזו“ע דיני ’מוקצה מחמת גופו‘ סעיף י“ז. שש“כ פרק כ“ב סעיף מ“ה, ולדעתו אם אפשר, יטלטל את המוקצה בשינוי. ובמקרה זה מותר לקחת את המוקצה אף בידיים בלא מטאטא וכדומה, משום שכל דבר מוקצה העלול להזיק, חז“ל לא אסרו אותו משום מוקצה.
טלטול כלי שנשבר
כלי שנשבר והוא עדיין ראוי לשימושו הראשון, הכלי עצמו והחלק השבור אינם מוקצים ומותר לטלטל אותם. ואף על פי שמותר לטלטל אותם, אסור לחבר את החלק השבור לכלי גם כשמחבר אותו בצורה רפה. ואם הכלי שנשבר אינו ראוי עוד לשימושו הראשון אזי גם הכלי וגם החלק השבור מוקצים ואסור לטלטלם כלל. ולכן נעל שנפל ממנה העקב או הסוליה ואין שום אפשרות להשתמש בה, נחשבת כמוקצה ואסור לטלטלה בשבת. וכן כיסא שנשמטה ממנו רגל, אסור לטלטלו בשבת. ומותר לסלק את שברי הכלים לצדדים על ידי מטאטא וכדומה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעי‘ ח‘ ט“ז. ילקו“י ש“ח סעי‘ נ“ח.
טלטול כפתור שנפל מהבגד
כפתור חדש שאינו מחובר לבגד, הרי הוא מוקצה. וכפתור שנפל מהבגד, בין שנפל בשבת ובין שנפל קודם השבת, אין לו דין מוקצה ומותר לטלטלו כדי להצניעו אך אין להחזירו לבגד בשום דרך.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ח.‘ חזו“ע דיני ’כלי שמלאכתו להיתר‘ סעיף א‘ במקורות. שש“כ פרק ט“ו סעיף ס“ח. ועיקר הטעם הוא משום שיש לכפתור שם של כלי משום שהיה מחובר לבגד והוא ראוי לחזור ולהתחבר אל הבגד. ובכפתור פשוט ומצוי, יש להחמיר שלא לטלטלו כלל.
טלטול ידית שיצאה ממקומה
ידית שיצאה ממקומה, אסור להחזירה לדלת בשבת מחשש לאיסור בונה, ומשום כך יש לה דין מוקצה. וידית שהתפרקה מהדלת, ונוהגים לחבר אותה בכל עת בכדי לפתוח ולסגור את הדלת, דינה כדין מפתח ומותר להשתמש בה בשבת ולטלטלה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ח סעיף ט.‘ שש“כ פרק כ‘ סעיף מ“ה. ילקו“י ש“ח סעיף ס.‘ וכאשר הידית נפלה בשבת ויש צורך לפתוח את הדלת, אפשר ליטול מברג או פלייר וכיוצא בזה כדי לפתחה. וטעם ההיתר הוא מדין ’כלי שמלאכתו לאיסור‘ שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו ובמקרה זה האדם נזקק לגופו של המברג כדי לפתוח בעזרתו את הדלת. ואפילו אם הידית נפלה ביום שישי והחזירה ברפיון למקומה ונפלה בשבת בשנית, מותר להחזירה למקומה. וטעם ההיתר הוא מפני שרגיל להחזירה באופן רפוי ומשום כך אין חשש שמא יבוא לחברה בחוזק ויעבור על איסור בונה, וכן מבואר ברמ“א ש“ח סעיף ט“ז ובמשנ“ב שם ס“ק ע“א.
גלגל עגלה שהתפרק
גלגל עגלה שהתפרק או קפיץ שיצא ממקום חיבורו וכן כל קלקול אחר שנעשה בעגלה, אסור לתקנם בשבת. וכשאירע דבר כעין זה בשבת, אסור להשתמש בעגלה זו ואף אסור לטלטלה, אם ניתן לתקנה בנקל. וטעם האיסור משום גזירה שמא יבוא לתקנה בשבת. ואם דרוש לאותו תיקון מעשה אומן, מותר להשתמש בעגלה אך החלק שהתפרק הוא מוקצה. וניתן להזיזו על ידי רגלו ולהצניעו במקום שמור.
מקורות וטעמים: שש“כ פרק כ“ח סעי‘ נ“א. ובמקרה שניתן לתקן את העגלה בקלות, אסור לטלטלה ויכול לומר לגוי שיכניסה למקום המשתמר. משנ“ב ש“ח ס“ק ס“ט. ואם החלק שנשבר אבד, מותר לטלטל את העגלה משום ששוב אין חשש שמא יבוא לתקנה.
’בסיס לדבר האסור‘
כל חפץ שהניחו עליו מוקצה מבעוד יום, נהפך להיות ’בסיס לדבר האסור‘ וגם אותו עצמו אסור לטלטל למרות שהוא עצמו דבר המותר בטלטול. ואסור לטלטלו אפילו אם המוקצה הוסר ממנו במהלך השבת. ולכן אסור לפתוח בשבת מגירה שיש בתוכה דברי מוקצה, משום שהיא נחשבת כ‘בסיס לדבר האסור.‘ ואם מונחים באותה מגירה גם חפצים המותרים בטלטול החשובים לו יותר מן הדברים המוקצים, מותר לפתוח את המגירה מדין ’בסיס לדבר האסור והמותר‘ שמותר לטלטלו.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני ’בסיס לדבר האסור‘ סעיף א,‘ וממשמעות דבריו נראה שהולכים לפי מה שעיקר בעיניו באופן כללי ולא לפי מה שחשוב לו ברגע הטלטול ולכן כתב שאם יש לו סכום כסף גדול ודבר המותר בטלטול שרוצה בו עכשיו, אסור לפתוח המגירה. ובסעיף ב‘ הוסיף שהוא הדין שמותר לטלטל מחזיק מפתחות שתלויים בו מפתח של בית ומפתח ושלט של מכונית. וטעם ההיתר הוא מכיוון שצרור המפתחות נעשה ’בסיס לדבר האסור והמותר.‘ שש“כ פרק כ‘ סעיף נ“ז, ולדעתו הולכים לפי מה שחשוב בעיניו בעת הטלטול ואם הדבר המותר נחוץ לו בשבת, מותר לפתוח המגירה.
טלטול בגד שנשכח ארנק בכיסו
אדם ששכח ארנק או כל דבר מוקצה בכיס בגדו, וגילה את הארנק בעת שהיה לבוש בבגד בשבת, אם שוהה בביתו או במקום שיש ערוב, מותר לו ללכת עם הבגד שעליו לחדר מוצנע ולנער שם את הארנק מכיסו. וטעם ההיתר הוא משום שהבגד לא נעשה ’בסיס לדבר האסור‘ מכיוון שלא הניח בו את הארנק על דעת שיישאר שם בשבת. ואין בכך משום איסור טלטול מוקצה, מכיוון שלאחר שהמוקצה נמצא בבגדיו, יכול לנושאו לכל מקום שירצה.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני ’בסיס לדבר האסור‘ סעיף ג.‘ אול“צ פרק כ“ו הלכה י“ב. וכיס מכנסיים התפור בפני עצמו, רק הוא נעשה בסיס לארנק, ומכיוון שהכיס עצמו בטל לבגד, הבגד מותר בטלטול. ובמקרה ששכח בבגד את המוקצה, אפילו אם הכיס עשוי מגוף הבגד כדוגמת כיס של חולצה, אין הבגד נעשה ’בסיס לדבר האסור.‘
’ביטול כלי מהיכנו‘
אין לתת בשבת דבר מוקצה על חפץ, משום שבנתינה זו החפץ מתבטל מהשימוש שהיה ראוי לו ונעשה טפל למוקצה ונאסר בטלטול. ואיסור זה מכונה בשם ’ביטול כלי מהיכנו.‘
מקורות וטעמים: שו“ע רס“ה סעיף ג,‘ ושם הביא דוגמא לדין ’ביטול כלי מהיכנו‘ שאין נותנים כלי תחת נר של שמן כדי לקבל את השמן, משום שהשמן הוא מוקצה ומבטל את אותו הכלי משימושו. שו“ע ש“י סעיף ו.‘
הנחת קליפות על גבי צלחת
מותר להניח קליפות ביצה ופיצוחים וכדומה בתוך צלחת ולפנות אותה לאחר מכן לפח האשפה. ואין בכך משום ’ביטול כלי מהיכנו‘ אף על פי שהקליפות הן מוקצה, מכיוון שהקליפות אינן דבר חשוב וגם מניחן שם לשעה קלה ולא למשך כל השבת.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני ’ביטול כלי מהיכנו‘ סעיף א,‘ ולדעתו אין ’ביטול כלי מהיכנו‘ כאשר שמים קליפות בתוך צלחת משום שאין ’ביטול כלי מהיכנו‘ בדבר שאינו חשוב ומניחו לשעה קלה. ויש חולקים בדבר ולכן לכתחילה טוב שישים בצלחת דבר מאכל וכיוצא בזה, וגם אם לא הניח בתחילה, יניח לאחר מכן אף אם יש כבר קליפות בצלחת. משנ“ב רס“ה ס“ק ה,‘ וכתב שם שכאשר אפשר לנער מיד את המוקצה, אין בזה משום ’ביטול כלי מהיכנו.‘ שש“כ פרק כ“ב הערה ל“ח. בא“ח פרשת מקץ הלכה ט“ז, ולדעתו יש בזה משום ’ביטול כלי מהיכנו‘ ולכן יש לתת קודם לכן דבר מאכל כל שהוא בתוך הצלחת.
השלכת פסולת לפח האשפה
מותר לנער קליפות ושאר דברי מוקצה לתוך פח אשפה אפילו אם הוא ריק ואין בזה משום ’ביטול כלי מהיכנו,‘ מכיוון שפח האשפה מיועד ומזומן לכך.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני ’ביטול כלי מהיכנו‘ סעיף א‘ במקורות. אורחות שבת פרק י“ט סעיף שכ“ז, וכתב שם שבשקית ניילון המיועדת לשימוש חד פעמי אין שייך ’ביטול כלי מהיכנו.‘ וכמובן שאם מניח עם האשפה גם דברי היתר כשאריות מאכל וכדומה אין בכך איסור ’ביטול כלי מהיכנו‘ לכל הדעות.
מים היוצאים מהמזגן
מים היוצאים מן המזגן נחשבים כמוקצה מכיוון שהם דבר חדש שבא לעולם שלא היה מערב שבת, ודבר זה נקרא בפי חז“ל ’נולד.‘ ולכן אין לתת כלי ריק כדי לקבל את המים הללו בשבת והדבר אסור משום ’ביטול כלי מהיכנו‘ דהיינו שאסור לתת דבר מוקצה בתוך כלי בשבת. ומותר לשים את הכלי תחת המזגן כדי לקבל את המים היוצאים ממנו אם מניח קודם לכן בתוך הכלי, דבר המותר בטלטול כגון מזלג וכדומה.
מקורות וטעמים: ילקו“י ש“ח סעי‘ קכ“ט. כאשר מניחים בכלי מזלג או כל דבר אחר המותר בטלטול, גם אם לאחר מכן נפל לתוך הכלי דבר מוקצה, מותר לטלטל את הכלי אגב המזלג שהוא דבר המותר בטלטול.
