שיעור ההמתנה בין בשר לחלב
האוכל בשר בהמה או עוף אסור באכילת מאכלי חלב עד שיחלפו שש שעות תמימות מסיום אכילת הבשר. ויש מקומות שנהגו להסתפק בהמתנת שלוש שעות או אפילו שעה אחת בלבד. אולם כיום המנהג להמתין שש שעות וכן ההלכה.
מקורות וטעמים: חולין ק"ה ע"א. ומבואר שם שאין לאכול בשר וגבינה אלא מסעודה לסעודה. ונחלקו הראשונים האם שיעור זמן זה הוא מסעודת הבוקר עד סעודת הערב דהיינו שש שעות או שסילוק השולחן וברכת המזון מחשיבים את הסעודה הבאה כסעודה אחרת ומותר לאכול גבינה תכף לאחר אכילת בשר. שולחן ערוך פ"ט סעיף א,' ודעתו כדעת הראשונים שיש להמתין שש שעות. רמ"א שם, והמנהג במדינתם היה להמתין שעה אחת בין אכילת בשר לאכילת גבינה. והוסיף שם שיש המדקדקים להמתין שש שעות וכן נכון לעשות. ש"ך ס"ק ח' בשם המהרש"ל, וכתב שם שכל מי שיש בו ריח תורה כן ראוי לו לנהוג. כה"ח ס"ק כ.' בא"ח פרשת שלח הלכה ט.' הליכות עולם חלק ז' עמוד כ"ט. ילקו"י פ"ט סעיף א.'
מנהגים שונים בהמתנה בין בשר לחלב
יש קהילות שנהגו להמתין שלוש שעות בלבד בין בשר לחלב, ויש הממתינים שעה בלבד, וכן נוהגים חלק מיוצאי קהילות גרמניה והולנד. אולם כפי האמור דעת מרן השולחן ערוך שיש להמתין שש שעות. וכתבו רבים מגאוני אשכנז, שכל מי שיש בו ריח תורה, כן ראוי לו לנהוג. ולכן גם הנוהגים להמתין פחות משש שעות, טוב שישנו ממנהגם וימתינו שש שעות בין בשר לחלב.
מקורות וטעמים: רמ"א פ"ט סעיף א.' ט"ז ס"ק ב.' ילקו"י פ"ט סעיף י"ז.
הטעם להמתנת שש שעות
יש שני טעמים להמתנת שש שעות בין אכילת בשר לחלב. הטעם האחד מחשש לסיבי בשר הנותרים בין השיניים לאחר האכילה אשר השפעתם נמשכת עד שש שעות. והטעם השני מפני שטעמו של שומן הבשר נותר על פני הלוע ודרכי העיכול העליונות במשך שש שעות. ולמעשה חוששים לשני הטעמים, כפי שיפורט להלן.
מקורות וטעמים: רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט הלכה כ"ח, ולדעתו יש להמתין שש שעות מחמת הבשר הנותר בין השיניים. ואפילו אם ניקה את השיניים היטב, גזרו חכמים להמתין כיון שבדרך כלל הבשר עודנו בין השיניים עד שש שעות ואין לחלק בין אדם לאדם. אולם לאחר שש שעות, אפילו אם נותרו שאריות בין השיניים, הן מאבדות את טעמן ואין עליהם עוד שם בשר. רש"י חולין ק"ה ע"א, ודעתו כי עד שהבשר מתעכל עולה ממנו טעם לפה. ש"ך פ"ט ס"ק ב.' ט"ז ס"ק א.'כה"ח ס"ק ב.'
שש שעות תמימות
יש אומרים כי אין צורך להמתין שש שעות תמימות ומועיל להמתין אף מעט פחות מכך. ויש חולקים ואומרים שיש להמתין דווקא שש שעות תמימות וכן הוא המנהג, למעט בעת הצורך.
מקורות וטעמים: שו"ת יביע אומר חלק א' סימן ד,' והעלה שם שלכתחילה יש להקפיד על המתנת שש שעות תמימות מסיום אכילת הבשר, אולם בשעת דחק גדול רשאי להמתין חמש שעות ומחצה ובפרט בבשר עוף. ולכן במחנות צבא או בבתי חולים המגישים ארוחת ערב כעבור חמש שעות וחצי, יש להתיר הדבר. ילקו"י פ"ט סעיף ט"ו. כה"ח ס"ק ה,' ודחה שם את דברי הפרי חדש האומר כי בחורף די בארבע שעות בלבד. ובעת צורך גדול יש מקום להקל בפחות משש שעות תמימות, מאחר שמצינו בכמה ראשונים וביניהם הרמב"ם שכתב וזו לשונו: "שישהה ביניהם שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות." ובדומה לכך כתב המאירי וזו לשונו: "שיעור שש שעות או קרוב לזה."
מאימתי מונים שש שעות
מנין שש השעות נמנה מסיום אכילת הבשר, ואין צריך למנות מסיום הסעודה ולא מעת ברכת המזון או ברכה אחרונה. ולכן אם סיים לאכול את הבשר בשעה שתיים בצהריים, אף שהמשיך לאחר מכן בסעודתו ואכל שאר מיני מאכלים, מותר באכילת מאכלי חלב משעה שמונה בערב.
מקורות וטעמים: כה"ח פ"ט ס"ק ט,' כדברי הדגול מרבבה והדרכי תשובה ס"ק ד.' ושלא כדברי הערוך השולחן שכתב שיש למנות שש שעות מסיום הסעודה ולא מסיום אכילת הבשר.
התחלת ארוחה חלבית בתוך שש שעות
אדם שאכל בשר לפני פחות משש שעות, רשאי להתחיל לאכול סעודה שעתיד לאכול בה מאכלי חלב, אך ימתין עד שיחלפו שש שעות מסיום אכילת הבשר בטרם יאכל מאכלי חלב בפועל.
מקורות וטעמים: דרכי תשובה פ"ט ס"ק ד.' ילקו"י פ"ט סעיף כ.'
בשר הנמצא בין השיניים
אפילו אם חלפו שש שעות מאכילת הבשר, ומצא פיסת בשר בין שיניו, עליו להסירה בטרם יאכל מאכלי חלב. ואם מצא פיסת בשר בין שיניו ופלט אותה החוצה או בלעה בתוך שש שעות לאכילת בשר, די בהדחת פיו ואין צריך למנות שוב שש שעות.
מקורות וטעמים: חידושי ההפלאה יו"ד פ"ט, וכתב שם שאם בלע בשר שמצא בין שיניו, צריך להמתין שוב שש שעות מעת הבליעה. והוסיף שם שהעולם אינם נזהרים בזה וצריך עיון. מגילת ספר פ"ט אות ב,' ומבואר שם שאם בלע פיסת בשר שהיתה בין שיניו, אין צריך להמתין שוב שש שעות. הכשרות למעשה דיני בשר וחלב עמוד צ"א, והביא שם שיש להקל בדבר ולא להמתין שוב שש שעות מעת בליעת הבשר, על פי דברי הט"ז שאין לבשר זה משמעות. ויש שביארו הטעם משום שתקנת חז"ל להמתין שש שעות, היא רק מעיקר האכילה, ובליעת בשר שבין השיניים אינה עיקר האכילה. פרי מגדים פרק כל הבשר עמוד ק"ה, וכתב שם שלאחר המתנת שש שעות, אין צריך קינוח והדחה, משום שמתקנח ממילא בזמן ארוך.
חיוב המתנה בלעיסת בשר
הלועס בשר ומוציאו מפיו לצורך תינוק וכיוצא בזה, צריך להמתין שש שעות, מחשש שמא נותרו פיסות בשר בין שיניו. וכמו כן הבולע בשר בלא ללועסו בשיניו, צריך להמתין שש שעות, משום שטעם הבשר נותר בלועו עד שש שעות.
מקורות וטעמים: שולחן ערוך פ"ט סעיף א.' כה"ח ס"ק ד.' בא"ח פרשת שלח הלכה ט.' והטעם שיש להמתין שש שעות לאחר לעיסת בשר אף שלא בלעו, הוא משום דעת הרמב"ם הסובר שיש להמתין שש שעות בין בשר לחלב מחמת הבשר הנותר בין השיניים, וטעם זה שייך אף בלעיסה בלבד.
חיוב המתנה בטעימת בשר
אדם שהכניס לפיו חתיכת בשר והוציאה מיד בטרם הספיק ללעוס אותה בשיניו ולבלוע ממנה, אינו מחוייב להמתין שש שעות ודי לו בקינוח ושטיפת הפה בלבד. ולכן הטועם בלשונו על מנת לברר האם חסר תבלין במאכל הבשרי או שטעה והכניס לפיו מאכל בשרי והוציאו מיד, אין צריך להמתין שש שעות.
מקורות וטעמים: דרכי תשובה פ"ט ס"ק כ"ב, וכתב שם שדווקא בלעיסת בשר החמירו, שכן ראוי לגזור לעיסה לתינוק משום לעיסה שאוכל בעצמו, מה שאין כן בטעימה לבד שלא שייך לגזור כלל. ילקו"י פ"ט סעיף י"ג, וכתב שם שאין צריך להמתין כלל, שהרי שני הטעמים הנזכרים אינם שייכים בדבר. ויש לציין שאם אכן בלע מעט מן המאכל הבשרי, עליו להמתין שש שעות, כיון שאין חילוק בין אכל מעט לאכל הרבה.
טעימת חלב בתוך שש שעות לאכילת בשר
אדם שאכל בשר לפני פחות משש שעות ועוסק בהכנת ארוחה חלבית ורוצה לטעום בלשונו ולפלוט מיד כדי לברר האם חסר בתבשיל תבלין או מלח, אין לו לעשות כן כיון שמאכל האסור באכילה אסור אף בטעימה.
מקורות וטעמים: רמ"א ק"ח סעיף ה,' וכתב שם שטעימת איסור אסורה אף שפולטו מיד. ש"ך ס"ק כ"ד. כה"ח ס"ק ס"ג. בין ישראל לעמים פרק ה' סעיף ה.' שו"ת אבני ישפה חלק ה' סימן ק"א, וכתב שם שאין לאישה לטעום בלשונה מאכל חלבי עבור תינוק, אלא לאחר שחלפו שש שעות מאכילת הבשר. והביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שדעתו להתיר כיון שאין זה איסור ממש. ונראה בפשטות שאף הגרי"ש אלישיב שמתיר היינו דווקא לשיטת הרמ"א שהמתנת שש שעות אינה מן הדין, אולם לדעת מרן השולחן ערוך שזהו חיוב מן הדין, יש איסור ממש באכילת מאכל חלבי בתוך שש שעות לבשר וממילא גם טעימה אסורה. וכן הורה לי מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
לעס בשר שטעמו פגום
אדם שהכניס לפיו בשר ולעסו והרגיש שטעמו פגום ומקולקל והוציאו מפיו, אינו צריך להמתין שש שעות בטרם יאכל מאכלי חלב. אולם אם לעס בשר ראוי לאכילה שטעמו פגום מעט, צריך להמתין שש שעות בטרם יאכל מאכלי חלב.
מקורות וטעמים: פרי מגדים ק"ג ס"ק ד.' חוות דעת ס"ק א.' אוהל יעקב פ"ז סעיף י"ג במקורות, והביא שם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאם חש בבשר טעם קלוקל ממש, מותר לאכול אחריו חלב בלא המתנה כלל. אולם אם הבשר היה מעט מר, יש להמתין אחריו שש שעות בטרם יאכל מאכלי חלב. וכן הורה לי מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
תבשיל בשרי
האוכל תבשיל בשרי כגון מרק ירקות שהתבשל עם עוף, אף על פי שאינו אוכל את העוף עצמו אלא את הירקות בלבד, צריך להמתין שש שעות בטרם יאכל מאכל חלבי.
מקורות וטעמים: שולחן ערוך פ"ט סעיף ד,' ולדעתו אין צריך להמתין שש שעות לאחר אכילת תבשיל בשרי, כיון שלא אכל את ממשות הבשר. רמ"א שם, וכתב שם שנהגו להחמיר ולא לאכול גבינה אפילו לאחר אכילת תבשיל של עוף ואין לשנות ולפרוץ גדר. כה"ח ס"ק נ.' החיד"א ברכי יוסף אות ט.' בא"ח פרשת שלח הלכה ט.' הליכות עולם חלק ז' עמוד כ"ט. ילקו"י פ"ט סעיף ל"ג, וכתב שם שמנהג הספרדים להחמיר בדבר כפי שהביא הרמ"א. והגדרת תבשיל בשרי הינה תבשיל פרווה שהתבשל בסיר שיש בתוכו בשר ודינו כאמור.
מאכל שטיגנוהו בשמן שטיגנו בו בשר
מאכל שטיגנו אותו בשמן שטיגנו בו לפני כן בשר, כגון שטיגנו צ'יפס וכדומה בשמן שטיגנו בו לפני כן שניצל, יש להמתין שש שעות לאחר אכילתו בטרם יאכלו מאכלי חלב. ודין זה אמור אף אם השמן נקי משיירי בשר.
מקורות וטעמים: ט"ז פ"ט ס"ק ה,' והביא שם מחלוקת האם למרק בשר יש דין בשר או תבשיל בשר, ולכאורה דין השמן כדין המרק, ולכן אף אם נחשיבו כתבשיל של בשר, הרי נהגו להמתין שש שעות אף בתבשיל כפי המבואר לעיל. ילקו"י פ"ט סעיף ל"ד. שו"ת אערוך שולחן חלק א' סימן י"ט. וכן הורה לי מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
מאכל פרווה שהתבשל בסיר בשרי
מאכל פרווה שהתבשל בסיר הנועד לתבשילי בשר, אינו נחשב כתבשיל בשרי והאוכל ממנו אינו צריך להמתין שש שעות כדי לאכול מאכלי חלב.
מקורות וטעמים: בית יוסף אורח חיים קע"ג. רמ"א פ"ט סעיף ג.' ש"ך ס"ק י"ט וכתב שם, שבסימן צ"ה מבואר שתבשיל פרווה שהתבשל בסיר בשרי מותר אף לאוכלו עם גבינה לדעת מרן השולחן ערוך, וכאן בא להשמיענו שאף אם הסיר אינו נקי לחלוטין ויש עליו קצת ממשות של בשר, שאסור לאוכלו עם גבינה, מכל מקום לאחריו מותר. פתחי תשובה ס"ק ז' וכתב שם, שדברי הש"ך הם אפילו אם אין פי שישים בתבשיל הפרווה כנגד הממשות של הבשר ואף על פי כן מותר לאכול אחריו מאכלי חלב. אך הביא בשם בית לחם יהודה, שכתב שדווקא שאין נרגש טעם הממשות בתבשיל, אבל אם נרגש אסור.
מאכל פרווה המונח בשקית בתוך סיר בשר
מאכל פרווה שהתבשל בתוך שקית אטומה המיוחדת לבישול )קוקי,( שמונחת בסיר שיש בו בשר, נחשב כפרווה והאוכל ממנו אינו צריך להמתין שש שעות. ומאכל פרווה שנעטף בנייר כסף ובושל בסיר שיש בו בשר, יש להחמיר ולהמתין שש שעות לאחר אכילתו בטרם יאכל מאכלי חלב, כיון שנייר כסף אינו מהווה הפסק גמור.
מקורות וטעמים: הכשרות למעשה דיני בשר וחלב עמוד צ"ח. ויש לוודא שהשקית לא נקרעה או נפתחה, שאם כן דינו של המאכל כבשרי לכל דבר. וכן הביא בספר הדר השולחן בשם הגר"ש וואזנר זצ"ל, שבאופן זה אין על התבשיל הנמצא בשקית הניילון דין בשרי. באר חנוך פרק י"ג סעיף ט' בשם רבי ניסים קרליץ שליט"א. בין ישראל לעמים פרק ו' סעיף י"ד. וטעם ההיתר הוא כיון שהאדים אינם חודרים לתוך השקית, ודומה הדבר לרוטב בשרי שנשפך על דופן סיר שהתבשלו בו ירקות, שאינו הופך את תכולת הסיר לבשרית. וכל הדין האמור הוא דווקא בשקית קוקי אטומה היטב המתאימה לבישול וצלייה, אולם כאשר מבשל בשקיות אוכל שאינן מיועדות לבישול, יש לחוש שטעם הבשר חודר לתוכן.
מאכלי פרווה ובשר שהתחממו בארון חימום
מאכל פרווה שחומם יחד עם בשר בארון חימום, האוכל ממנו אינו צריך להמתין שש שעות. ומכל מקום לא יאכלנו יחד עם מאכלי חלב.
מקורות וטעמים: שולחן ערוך ק"ח סעיף א,' וכתב שם שבדיעבד 'ריחא לאו מילתא היא,' כלומר שריח אינו אוסר. באר חנוך פרק י"ג סעיף י"א. וטעם הדבר כיון שבארון חימום אין חום גבוה כבישול, ולכן אין להחשיב את האדים שבו כ'זיעה' האוסרת, אלא כ'ריח' בלבד שאינו אוסר בדיעבד. ואין לאכול מאכל זה יחד עם חלב ממש, מפני שאז נחשב הדבר כלכתחילה, וכל ההיתר של 'ריח' הוא רק בדיעבד.
בליעת תרופות
הבולע תרופות וגלולות העשויות מכבד או משאר רכיבי בשר, אין צריך להמתין לאחריהן שש שעות בטרם יאכל מאכלי חלב. וכמו כן מותר לחולה לבלוע תרופה המכילה לקטוז )סוכר חלב,( בתוך שש שעות מאכילת בשר.
מקורות וטעמים: שו"ת אגרות משה חלק ב' סימן כ"ו. שו"ת שבט הלוי חלק ז' סימן קי"ח. וטעם הדבר משום ששני הטעמים, דהיינו בשר הנותר בין השיניים וטעם הנותר בפה, אינם שייכים באופן זה, שהרי אינו לועס את הגלולה אלא בולעה. וגם אין טעם בשר בגלולה, וממילא אינו פולט כל טעם בשר לאחר נטילתה. בין ישראל לעמים פרק ה' סעיף כ"ד.
אכילה בשיניים תותבות
אדם המרכיב שיניים תותבות, יכול לאכול באמצעותן בשר חם וחלב חם, ואינו צריך לייחד שיניים תותבות כפולות לבשרי ולחלבי.
מקורות וטעמים: דרכי תשובה פ"ט ס"ק א.' כה"ח פ"ט ס"ק כ"ב. וטעם הדבר מפני שהמאכלים המוכנסים לפה אינם חמים כשיעור חום של יד סולדת. וכן מפני שבדרך כלל האכילה נעשית מכלי שני. וכן מפני שהשיניים עשויות מחומר קשה וחלק שאינו בולע ופולט.
דין שש שעות לגבי חולה מעוברת ומניקה
חולה שאין בו סכנה שאכל מאכל בשרי וזקוק לחלב או למוצריו, אינו צריך להמתין שש שעות, אלא די לו להמתין שעה אחת בלבד ולאחר מכן ינקה את שיניו היטב ויאכל חלבי. ומעוברת או מניקה הזקוקה לחלב דינה כדין חולה.
מקורות וטעמים: חכמת אדם כלל מ' אות י"ג, וכתב שם שיש להקל אפילו לצורך חולי קצת, דהיינו דרגה פחותה מחולה שאין בו סכנה. זבחי צדק פ"ט אות י"א. כה"ח פ"ט ס"ק כ"א. בא"ח פרשת שלח הלכה י"א. הליכות עולם חלק ז' עמוד מ"ב. ובכל זה אין להקל בסתם אכילה לצורך תענוג כגון ממתקים וכיוצא בזה, אלא דווקא באכילה שהחולה זקוק לה מפאת חולשתו. בין ישראל לעמים פרק ה' סעיף כ"ג. ובמסכת חולין ק"ה הובא כי מר עוקבא אמר כי באותה סעודה שאכל בשר אינו אוכל גבינה, אבל בסעודה אחרת כן. ונחלקו הראשונים האם כוונת דבריו שבסעודה אחרת מותר לאכול גבינה אחר בשר תכף לאחר שסיים את הסעודה הבשרית ובירך ברכת המזון, או שבנוסף יש להמתין כשיעור הזמן העובר מסעודת שחרית לסעודת ערבית דהיינו שש שעות. ולכן אף שלכתחילה מחמירים כדעה הסוברת שיש להמתין שש שעות, מכל מקום במקום חולי וכיוצא בזה די להמתין שעה אחת בלבד ולהסתמך על שיטת המתירים.
שתיית חלב לאחר טיפול שיניים
אדם שעבר טיפול שיניים בתוך שש שעות מאכילת בשר, וכעת באפשרותו לאכול רק מאכלים קרים ונוזליים כגון מוצרי חלב, אין לו להקל בשתיית מוצרי חלב אלא כעבור שש שעות. אולם אם נחלש כל גופו ואין ברשותו מאכלים אחרים, דינו כדין החולה המבואר לעיל.
מקורות וטעמים: כן נראה פשוט שכל זמן שהוא נחשב כבריא אך אין באפשרותו לאכול מאכלים מוצקים, אין להקל בדבר. וכן הורה לי מו"ר הגר"א פרץ שליט"א. אולם אם נחלש כל גופו ואין לו מיני מאכלים נוזליים אחרים, יש לו להקל ולאכול מאכלי חלב כעבור שעה אחת.
דין תינוקות וקטנים בהמתנה בין בשר וחלב
תינוקות שטרם מלאו להם שלוש שנים, מותרים באכילת מאכלי חלב תכף לאחר אכילת בשר, במידה ופיהם נקי משיירי בשר. וילדים מגיל שלוש עד גיל תשע די להם בהמתנת שעה אחת. ומגיל תשע שנים, טוב שימתינו שש שעות בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב.
מקורות וטעמים: שו"ת חלקת יעקב חלק ב' סימן פ"ח, וכתב שם להקל לקטנים בהמתנת שעה אחת בלבד. שו"ת שבט הלוי חלק ד' סימן פ"ד, וכתב שם שתינוקות שטרם מלאו להם שלוש שנים, אינם צריכים להמתין כלל. שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן ג,' והעלה שם להקל לקטנים משום דהוי כעין ספק ספיקא, כיון שעצם הנתינה בידיים לקטן בדבר איסור מדרבנן הוא דבר השנוי במחלוקת ויש אומרים שמותר לכתחילה לתת לו )כן היא דעת הר"ן.( וכמו כן זמן השהייה עצמו שנוי במחלוקת ויש כמה גאוני עולם שהתירו על ידי קינוח והדחה בלבד. הליכות עולם חלק ז' עמוד מ"ב, וכתב שם שילדים עד גיל תשע יכולים להקל בהמתנת שעה אחת בלבד. ואפילו לקטנים עד גיל שתים עשרה שנים אפשר להקל בהמתנת שעה אחת. השולחן כהלכתו פרק א' סעיף ט"ו, וכתב שם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שלמעשה אין בדבר כלל מוחלט, אלא יש לחנכם בהדרגה להמתנת שש שעות. וככל שהילד גדל בגילו, יש להוסיף לו עוד שעה או שעתיים להמתנה. ויש להוסיף עוד שני טעמים להתיר לקטן לאכול מאכלי חלב לאחר שעה מאכילת בשר. ראשית משום שנחשב כחולה שאין בו סכנה לכל צרכיו ובמקום חולי לא גזרו. וכן מפני שבמקום שיש מחלוקת הפוסקים, ואנו נוהגים כשיטה המחמירה, אפשר שיש להקל בדבר לקטן לכתחילה.
דין חולים וקטנים באכילת מיני מתיקה בתוך שש שעות
כפי המבואר לעיל, חולים וקטנים מותרים בעת הצורך באכילת מאכלי חלב לאחר שעה מאכילת בשר. אך יש לדון האם יכולים להקל גם באכילת מיני מתיקה חלביים לאחר שעה בלבד או שכל ההיתר הוא דווקא לגבי אכילת מאכלים חיוניים ובסיסיים.
מקורות וטעמים: אוהל יעקב פ"ט סעיף י"ט במקורות, והביא שם בשם האבני ישפה להקל לחולה לאכול אפילו מיני מתיקה חלביים לאחר שעה מאכילת בשר. והביא שכן שמע מעוד מורי הוראה. ילקו"י דיני חינוך וקטן עמוד קע"ב, וכתב שם כדבר פשוט שאין להגיש לקטנים מיני מתיקה חלביים בתוך שש שעות מאכילת בשר, ואף בתינוק שאינו בר הבנה יש להחמיר בדבר. וכששאלתי את מו"ר הגר"א פרץ שליט"א בעניין הזה, ענה לי על פי המבואר בדברי מרן הבית יוסף בסימן רפ"ט, שכל דבר מדרבנן השנוי במחלוקת, יש להקל בו לקטן בעת הצורך, ופעמים שגם במיני מתיקה יש צורך.
מנהג האישה לאחר הנישואין
אישה לאחר נישואיה צריכה להמתין שש שעות בין בשר לחלב כמנהג בעלה, אפילו אם בבית אביה נהוג להמתין פחות מכך. ואם מנהגו של הבעל להמתין פחות משש שעות על פי מנהג רבותיו, רשאית אף היא לנהוג כן ואינה צריכה התרת נדרים לשם כך.
מקורות וטעמים: שו"ת אגרות משה חלק א' סימן קנ"ח, וכתב שם שלאחר הנישואים על האישה לנהוג ככל מנהגי הבעל בין לקולא ובין לחומרא ואינה צריכה לשם כך התרת נדרים. אוהל יעקב פ"ט סעיף כ"ח, וכן הביא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאינה צריכה התרת נדרים מעוד טעם אחר.
שכח והחל לאכול מאכלי חלב
אדם שאכל בשר לפני פחות משש שעות והכניס לפיו מאכל חלבי בשוגג, יחדל תכף מאכילתו וידיח את פיו. ואם שגה ובירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות מאכילת בשר, וקודם שהכניס את המאכל לפיו נזכר כי הוא בשרי, יטעם מעט מן המאכל כדי שלא תהיה ברכתו ברכה בטלה. ובפרט לדעת הרמב"ם ומרן השולחן ערוך הסוברים כי איסור 'ברכה שאינה צריכה' הוא מן התורה.
מקורות וטעמים: כה"ח פ"ט ס"ק ו,' וכתב שם שאם בירך בשוגג צריך לטעום מעט מהמאכל, משום שלגבי זאת סומכים על הפוסקים הסוברים כי די בסילוק השולחן וברכת המזון. הליכות עולם חלק ז' עמוד כ"ט. ויעשה תשובה על כך ויקבל על עצמו לשנן וללמוד היטב הלכות בשר וחלב ושב ורפא לו.
ספק שש שעות
אדם המסופק האם חלפו שש שעות שלמות מסוף זמן אכילת הבשר ואין באפשרותו לברר הדבר, יש מקילים שרשאי לאכול מאכלי חלב ויש מחמירים בדבר.
מקורות וטעמים: נחלקו האחרונים האם אפשר להקל בזה מדין 'ספק דרבנן לקולא.' היד יהודה פ"ט ס"ק א' כתב שיש להחמיר בדבר כיון דהוי דבר שיש לו מתירים, שהרי יוכל לאכול מאוחר יותר ועל כן אין אומרים 'ספק דרבנן לקולא.' ובדרכי תשובה פ"ט ס"ק ה' הביא בשם כמה אחרונים שיש להקל בזה מטעם ספק ספיקא, שמא עברו שש שעות, ושמא הלכה כסוברים שאין צורך להמתין שש שעות. ילקו"י פ"ט סעיף ט"ז, וכתב שם כדעת הדרכי תשובה. בין ישראל לעמים פרק ה' סעיף י"ג, וכתב שם שבמקום צורך גדול רשאי להקל אך לא לגבי מיני מתיקה.
סיכום האופנים שבהם מותר לאכול חלבי בתוך שש שעות מאכילת בשר
אלו הם האופנים שבהם מותר לאכול מאכל חלבי לאחר אכילת בשר בלא המתנת שש שעות.
א. אדם שבירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות מאכילת בשר, יטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
ב. חולה אף שאין בו סכנה רשאי להקל ולהמתין שעה בלבד.
ג. מעוברת או מניקה חלושה הזקוקה לכך.
ד. ילדים קטנים.
ה. מחנות צבא או בתי חולים רשאים להקל ולהמתין חמש שעות ומחצה בלבד.
ו. המסופק אם עברו שש שעות רשאי להקל במקום צורך גדול.
