איסור רחיצה במים חמים בשבת הוא דבר האסור מצד עצמו גם אם אין מחממים את המים במהלך השבת. ולכן, גם אם יש לאדם מים חמים המוכנים מיום שישי, אסור לו לרחוץ בהם את כל גופו. וחז“ל גזרו איסור רחיצה בשבת כדי שלא יבואו לחמם מים בשבת. ומלבד איסור רחיצה, יש איסור בעצם פתיחת ברז המים החמים בשבת, משום איסור מבשל, וכפי שיתבאר להלן.
פתיחת ברז שזורמים בו מים שחוממו ע“י הבוילר
אסור לפתוח בשבת ברז מים חמים שזורמים בו מים שחוממו בערב שבת על ידי הבוילר החשמלי. וטעם האיסור הוא משום שבעת יציאת המים החמים, נכנסים לדוד מים קרים המתבשלים על ידי המים החמים שנותרו בדוד, ויש בכך משום איסור מבשל בשבת.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני מבשל סעיף כ“ז. אול“צ פרק ל‘ הלכה ב.‘ ואף שזה רק גרמא, הדבר אסור משום שהמים החמים הנמצאים עתה בדוד נחשבים כ‘תולדות האור‘ ובישול ב‘תולדות האור‘ הוא מדאורייתא. ואם המים שבברז פושרים, מותר לפתוח הברז מאחר ואין שייך בישול במים פושרים.
ברז מים חמים שנפתח בטעות
אדם שפתח בטעות את ברז המים החמים בשבת, אם יש בדוד מים חמים בטמפרטורה גבוהה, יסגור מיד את הברז כדי שלא יזרמו לדוד מים קרים ויתבשלו. ואם המים שבדוד חמים רק בשיעור שהיד סולדת בהן, ישאיר את הברז פתוח בכדי שיכנסו עוד מים צוננים לדוד וימנעו את המים שכבר נכנסו לדוד מלהתבשל.
מקורות וטעמים: מעשה השבת פרק א‘ סעיף פ“ג.
דוד שמש
מותר לפתוח בשבת ברז מים חמים שזורמים בו מים שהתחממו על ידי דוד השמש. והדבר מותר למרות שהמים הקרים נכנסים לדוד ומתבשלים. וטעם ההיתר הוא משום שבישול זה נקרא בישול ב‘תולדות חמה‘ שאיסורו הוא רק מדרבנן ואפשר להקל בדבר שהוא מדרבנן כשיש צירוף של כמה טעמים לקולא, והמחמיר תבוא עליו ברכה.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני מבשל סעיף כ“ז. אול“צ פרק ל‘ הלכה ב,‘ ולדעתו הדבר מותר רק לצורך שטיפת כלים ולא לצורך שטיפת פניו ידיו ורגליו. וטעם ההיתר הוא משום שזה רק גרמא באיסור דרבנן. ואף אם נאמר שאין זה גרמא, יש עוד טעם משום ’פסיק רישא דלא ניחא ליה‘ באיסור דרבנן שמותר.
רחיצת הגוף
כל ההיתר לפתוח בשבת ברז שזורמים בו מים שהתחממו על ידי דוד השמש, הוא דווקא לצורך שטיפת פניו וידיו או לצורך שטיפת כלים, אבל אין לרחוץ את כל גופו במים חמים בכל אופן שהוא, וכאמור לעיל. ומותר לרחוץ בשבת חלק קטן מגופו על ידי מים חמים שהתחממו על ידי דוד השמש.
מקורות וטעמים: שו“ע שכ“ו סעיף א.‘ רמ“א שם. וביום טוב מותר לרחוץ בביתו במים חמים שהתחממו בדוד שמש, אך במקווה אין להתיר כלל טבילה ורחיצה במים חמים. בא“ח פרשת תצוה הלכה י.‘
רחיצה במים קרים
איסור רחיצת כל הגוף בשבת הוא גם ברחיצה במים פושרים. ומותר לרחוץ את כל הגוף במים קרים בשבת. ויש להקפיד שלא לנגב את שיער הראש בחוזק אלא בנחת. וכמו כן, יש לחפוף את הראש בנחת כדי שלא יבוא לידי סחיטת השיער או תלישתו, מפני שדברים אלו אסורים בשבת. וכמו כן, אין להשתמש בספוג או במטלית בשעת הרחיצה, משום שיש בזה משום איסור סחיטה.
מקורות וטעמים: שו“ע שכ“ו סעיף א.‘ אול“צ פרק ל“ה הלכה ב.‘ ומים פושרים הם מים בטמפרטורה של חום הגוף שמרגישים בהם חמימות דהיינו עד שלושים ושבע מעלות. וכמו כן, אסור להסתרק במסרק בשבת משום שהשערות נתלשות על ידי כך, ותלישת שיער אסורה בשבת משום תולדת גוזז כמבואר בשו“ע ש“ג סעיף כ“ז ובמשנ“ב שם. שש“כ פרק י“ד סעיף ט“ו.
רחיצת תינוק
אסור לרחוץ תינוק במים חמים בשבת. ואם התינוק התלכלך מאוד ויש צורך לרחצו, מותר לרחוץ את כל גופו במים חמים שהתחממו על ידי דוד השמש. ובשעת הדחק כשאין אפשרות אחרת, ניתן להקל ולרחצו אף במים חמים שהתחממו ביום שישי ע“י ’בוילר חשמלי.‘
מקורות וטעמים: אול“צ פרק ל“ה הלכה ד.‘ ילקו“י שכ“ו סעיף ו,‘ ושם התיר להשתמש בשעת הדחק גם במים שהתחממו בבוילר מערב שבת. ובשעת הדחק כשרוחץ את התינוק במים שהתחממו על ידי הבוילר, טוב שיפתח את הברז בשינוי כגון במרפקו או בשתי ידיו וכיוצא בזה.
רחיצת אדם המצטער
אדם המצטער מחמת פצעים או חטטים בגופו וכדומה והרחיצה עשויה להקל עליו, מותר לו לרחוץ את רוב גופו או את כל גופו במים חמים הבאים מדוד השמש, אף על פי שאינו בגדר חולה.
מקורות וטעמים: באור הלכה שכ“ו ד“ה במים שהתחממו. ואדם חולה שהרחצה תועיל לבריאותו, כל שכן שמותר לו לרחוץ במים חמים. וטעם ההיתר במצטער הוא משום שכל איסור רחיצה בחמים הוא מטעם גזירת חז“ל ובמצטער לא גזרו.
טבילה במקווה
מותר לטבול בשבת במקווה שמימיו קרים אך יזהר מסחיטת השיער והמגבת. אולם אין לטבול בשבת במקווה שמימיו פושרים או חמים.
מקורות וטעמים: ילקו“י שכ“ו סעיף י.‘ אול“צ פרק ל“ה הלכה ג,‘ ושם התיר לטבול במקווה שמימיו פושרים לגמרי דהיינו עד שלושים ושבע מעלות. וכל ההיתר הוא דווקא כשהתחממו מערב שבת והופשרו ולא שהתחממו בשבת ע“י שעון שבת והופשרו. ויש מבני אשכנז וכן חלק מבני ספרד שמקילים בדבר ויש להם על מה שיסמכו.
טבילת נשים
אישה שליל טבילתה חל בליל שבת, צריכה לטבול לכתחילה אחר שקיעת החמה בתוך הזמן של בין השמשות. ובשעת הדחק כשאינה יכולה לטבול בשעה זו, תטבול לאחר צאת הכוכבים אפילו במקווה שמימיו חמים או פושרים.
מקורות וטעמים: הליכות עולם הל‘ חולה בשבת סעיף מ“ג. אול“צ פרק ל“ה הלכה ג,‘ והוסיף שם שיש להורות לבלניות שתרשינה לנשים מבנות ספרד לטבול בערב שבת בין השמשות. ועוד שצריכות להיזהר שלא להסתרק לאחר הטבילה כמבואר בשו“ע ש“ג סעיף כ“ז. ויכולה אישה לשלם לאחר השבת על טבילתה בשבת ואין בזה משום איסור ’שכר שבת‘ מכיוון שזהו דבר מצוה ובלאו הכי התשלום כולל גם את ההוצאות הנלוות לטבילה כגון חימום המים וכדומה. שש“כ פרק י“ד הערה ד‘ עיין שם באריכות לעניין טבילת נשים בשבת למנהג אשכנז.
סחיטת השערות
אסור לסחוט את השערות לאחר הטבילה במקווה וכדומה, משום שיש איסור סחיטה מדרבנן בשיער האדם. והכול צריכים להיזהר בזה, בין איש ובין אישה. ומותר לנגב השערות בנחת עם מגבת על אף שהשיער נסחט על ידי הניגוב. וטעם ההיתר הוא משום שסחיטה זו נעשית כלאחר יד והמים הולכים לאיבוד.
מקורות וטעמים: בא“ח פרשת פקודי הלכה ח.‘ שש“כ פרק י“ד סעיף כ“ב.
רחיצה ביום טוב
מותר להתרחץ ביום טוב במים חמים שהתחממו בדוד שמש או בדוד חשמלי שהיה דלוק קודם החג. וטעם ההיתר הוא מפני שכל גזירת רחיצה במים חמים היא דווקא בשבת ולא ביום טוב.
מקורות וטעמים: שו“ע תקי“א סעיף ב,‘ וכל ההיתר הוא דווקא עם מתרחץ בביתו ולא בבית מרחץ ציבורי ובמקווה. והרמ“א שם אסר את רחיצת כל הגוף. משנ“ב ס“ק י“ח, אבל אם רוחץ אבר אבר, מותר לו לרחוץ אפילו את כל הגוף. אול“צ חלק ג‘ פרק כ“א הלכה א,‘ ולדעתו אין לרחוץ כל גופו במים שהתחממו ע“י דוד שמש במהלך החג וכל ההיתר הוא רק אם המים התחממו קודם החג. ומותר לחמם מים על הגז על ידי העברה מאש לאש ביום טוב לצורך שטיפת פניו ידיו ורגליו אך לא לצורך רחיצת כל גופו.
