קידוש על היין

יש להזכיר את השבת בזמן כניסתה באמירה בפה ולכן תיקנו חז“ל לקדש על היין בכניסת השבת. וכמו שמקדשים את השבת קודם סעודת הלילה, כך יש לקדש בשבת בבוקר קודם הסעודה.

אכילה קודם קידוש

משקיעת החמה ועד שמקדשים על היין, אסור הן לגברים והן לנשים לאכול ולשתות. וילדים שטרם הגיעו לגיל מצוות, רשאים לאכול ולשתות קודם הקידוש. וילדים שהגיעו קרוב לגיל מצוות, טוב להרגילם שלא לאכול בטרם הקידוש.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף ד.‘ משנ“ב ס“ק י“א, וכתב שם שהטעם הוא משום שמשקיעת החמה חלה עליו חובת קידוש. אול“צ פרק מ“ז הלכה ו,‘ וכתב שם שקטן שלא הגיע למצוות, מותר באכילה קודם הקידוש. משנ“ב רס“ט ס“ק א.‘ ילקו“י רע“א סעיף י“ח, ולדעתו רק במקום הצורך, כגון שמאחרים לאכול וכדומה, אפשר לתת לקטן לאכול ולשתות, אבל בלאו הכי, יש לחנכו שלא לאכול ולשתות קודם הקידוש. הליכות עולם הל‘ קידוש סעיף י“ד, וכתב שם שאם צמא מאוד, מותר לו לשתות בזמן בין השמשות כדי להפיג צימאונו, מטעם ספק ספיקא.

אכילה קודם קידוש הבוקר

חובת קידוש הבוקר, חלה על הגברים רק לאחר תפילת שחרית. ולכן מותר לאדם לשתות תה או קפה קודם תפילת שחרית ואינו צריך לקדש. אבל נשים שאין להן זמן קבוע לתפילה, חובת קידוש חלה עליהן מיד בבוקר. ואף על פי כן, אישה שאינה רגילה להתפלל שחרית, יכולה להקל בשתיית תה או קפה לחיזוק כוחה בטרם הקידוש. ואישה הרגילה להתפלל שחרית, רשאית לטעום דבר מה קודם התפילה ולשתות תה או קפה.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני קידושא רבה סעיף א‘ וסעיף ה.‘ כה“ח רפ“ו ס“ק ל‘ כתב שאישה שרגילה להתפלל שחרית יכולה לשתות קודם התפילה. חזו“ע שם בסעי‘ ב‘ כתב שחולה שצריך לאכול לחם או עוגה מיד בקומו בבוקר, טוב ונכון שיקדש על הכוס וישתה רוב רביעית ויאכל, ולאחר תפילת מוסף יחזור ויעשה קידוש. ואם אוכל רק פרי וכדומה ולא פת או עוגה, יטעם בלא לקדש. אול“צ פרק כ‘ הלכה י“ד, ולדעתו חולה שאוכל קודם התפילה אינו צריך לקדש.

אכילה קודם תפילת מוסף

חובת קידוש הבוקר חלה על האנשים לאחר תפילת שחרית וכמבואר לעיל ולכן אין לאכול או לשתות קודם קריאת התורה או קודם מוסף בלא קידוש. ומי שנחלש גופו ואין לו יין לקדש, רשאי להקל ולטעום מעט מאכל או משקה כדי שתתיישב דעתו.

מקורות וטעמים: שו“ע רפ“ו סעי‘ ג.‘ משנ“ב ס“ק ט.‘ כה“ח ס“ק כ“ח. וכל ההיתר הוא דווקא למי שזקוק לאכילה או לשתייה משום שנחלש גופו וכיוצא בזה אבל בלאו הכי אין להקל באכילה או שתייה בלא קידוש. וכמו כן יש להימנע מאכילת סוכריות וכדומה מפני שגם אכילה מועטה אסורה קודם הקידוש.

נטילת תרופה קודם הקידוש

אדם הנצרך ליטול טבליות לרפואה לפני הקידוש, ורוצה לבלוע אותן עם מים, מותר לו לעשות כן מכיוון שאין כאן הנאת טעימה ואין מברכים על המים.

מקורות וטעמים: שו“ת מנחת יצחק חלק ח‘ סימן י“ח. משנ“ב רע“א ס“ק י“ג, וכתב שם שמותר לשטוף פיו במים קודם הקידוש כיון שאינו מכוון להנאת טעימה, ולכאורה הוא הדין במקרה זה.

אכילה לאור הנרות

לכתחילה, יש לקדש ולאכול בסמוך למקום הנרות משום שיש האומרים שהקידוש והאכילה צריכים להיות דווקא לאור הנרות. אך אם הישיבה בסמוך לנרות גורמת לאדם צער, כגון שחם באותו מקום או שיש שם זבובים וכיוצא בזה ומשום כך רוצה לשנות את מקום האכילה, רשאי לשנות את מקומו, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ג סעיף ז,‘ ושם הביא מחלוקת בדבר והכריע שבמקום צער רשאי לשנות מקומו. משנ“ב ס“ק ל“ב, ולדבריו מותר לשנות את מקומו, דווקא אם מצטער הרבה. חזו“ע דיני קידוש במקום סעודה סעיף ט.‘ רמ“א רע“א סעיף י,‘ וכתב שם שכאשר מתחיל באמירת הקידוש, ייתן עיניו בנרות ולאחר מכן בכוס הקידוש, וזוהי סגולה לרפואת עיניים שכהו על ידי פסיעה גסה.

למהר בעשיית הקידוש

כאשר חוזרים מבית הכנסת, יש לעשות הקידוש מיד ולא להתעסק בדברים אחרים. ונהגו לומר פיוט ’שלום עליכם‘ ו‘אשת חיל‘ קודם הקידוש ומנהג טוב הוא אך אין חיוב לאמרם. ובכל אופן, אדם המארח אורחים, נכון שלא יאריך בזמירות ופיוטים לפני הסעודה ויאמר את הפיוטים והזמירות לאחר מכן בשעת הסעודה.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף א.‘ משנ“ב ס“ק א,‘ והביא הטעם כדי שיזכור את השבת בקידוש. וראוי להקדים כמה שיותר אך אם אינו תאב לאכול, ימתין מלקדש עד שיהיה רעב. והוסיף לכתוב שבמקום שיש בדבר משום שלום בית או שישנם אורחים, לא יתעכב גם אם אינו רעב ויעשה הקידוש מיד. משנ“ב ס“ק ב,‘ כתב שנכון לקרוא קריאת שמע קודם הקידוש אם לא קראה בזמנה בבית הכנסת.

כוס הקידוש

כדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש ולקיימה בצורה מושלמת, יש להקפיד על מספר דינים והלכות, ונפרטם להלן. יש להקפיד על כך שכוס הקידוש תהיה שלימה ומתוקנת ולא שבורה או סדוקה וכן שתהיה נקייה מבפנים ומבחוץ. כוס הקידוש צריכה להכיל כמות של רביעית לכל הפחות, דהיינו שמונים ושש סמ“ק. ואפילו אם כוס הקידוש מכילה יותר מרביעית, יש למלאותה עד גדותיה. וטוב להדר אחר כוס יפה ומהודרת ולקיים על ידי כך מצוות ”זה אלי ואנוהו“ שמתנאה בקיום המצוות.

מקורות וטעמים: בא“ח פרשת בראשית הלכה כ“א. חזו“ע דיני קידוש סעיף ט“ו ט“ז. וטוב למזוג את היין ג‘ פעמים במים, דהיינו שימזוג בטרם הקידוש ג‘ טיפות מים לתוך הכוס והטעם ע“פ הסוד. ויש לעשות כן גם בקידוש הבוקר אך לא בהבדלה. ואף שכתבנו שטוב להדר אחר כוס יפה, במקום שאין לו כוס מהודרת, יכול לקדש אף על כוס חד- פעמית.

יין אדום

יש להקפיד לקדש על יין אדום ולא על יין לבן. ואם יש לו רק יין לבן, יכול לקדש עליו. ואדם שקשה לו לשתות יין, יכול לקדש על מיץ ענבים. ויקפיד שמיץ הענבים יהיה ראוי לברכה גם לבני ספרד, דהיינו שרובו יהיה מיץ ענבים ולא מים.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ב סעיף ד.‘ משנ“ב ס“ק י.‘ והבדלה אפשר לכתחילה לעשותה על יין לבן כמבואר שם. חזו“ע דיני קידוש סעיפים ו‘ ז,‘ ולדעתו מותר לתת מעט יין אדום לתוך היין הלבן כדי שיתאדם ואין לחוש לצביעת משקין משום שאין צביעה בשבת לא באוכל ולא במשקה.

כוס יין מלאה

יש להקפיד למלא את כל הכוס ביין. ובשעה שמברך, יאחז את כוס הקידוש ביד ימינו וייתן את עיניו בכוס או בסידור ולא יביט אנה ואנה, כדי שיוכל לכוון באמירת הקידוש.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף י.‘ משנ“ב ס“ק מ“ב, והביא בדבריו שבדיעבד אם הכוס אינה מלאה אך יש בה רביעית ניתן לקדש עליה.

כוס פגומה

כוס יין ששתו ממנה לפני הקידוש, נקראת ’כוס פגומה‘ ואין לקדש עליה. וכדי לתקן את הפגימה, יש להוסיף לתוכה מעט יין מהבקבוק או מעט מים וכך היין נתקן ומותר לקדש עליו. ולכן אם קידשו בלילה ונותר יין בכוס והניחו אותה במקרר לצורך קידוש הבוקר, מותר לקדש על אותה הכוס לאחר שהוסיפו לתוכה מעט יין מהבקבוק.

מקורות וטעמים: שו“ע קפ“ג סעיף ג,‘ וכתב שכוס של ברכה צריכה שלא תהא פגומה. ועוד כתב שם שאפשר לתקן את הכוס על ידי הוספת יין או מים. ובכל אופן יש להיזהר שלא להוסיף כמות גדולה של מים כדי שלא יתבטל טעם היין וברכתו לא תהיה ’בורא פרי הגפן.‘ וגם אלו המניחים את כוס הקידוש של הלילה במקרר לצורך הבוקר, טוב יעשו אם כבר לאחר קידוש הלילה, ימזגו מעט יין מן הבקבוק לתוך הכוס, וימזגו את כל תכולת הכוס לתוך הבקבוק ולא ישאירו את הכוס כמות שהיא במקרר שהרי אם ישתנה ריחו של היין, אין לברך עליו כמבואר בשו“ע רע“ב סעיף א.‘ אול“צ פרק כ‘ הלכה י“א והלכה י“ז.

אחיזת הכוס

בעת שמקדש על היין, יאחז את הכוס ביד ימינו ויגביה את ידו לכל הפחות טפח מעל השולחן. ועל פי הקבלה נכון לאחוז את הכוס בתחתיתה בראשי אצבעותיו.

מקורות וטעמים: שו“ע קפ“ג סעי‘ ד.‘ בא“ח פרשת בראשית הלכה כ“ט. כה“ח קפ“ג ס“ק כ,‘ ושם הביא בשם שער הכוונות שיאחז את הכוס בתחתיתה בראשי אצבעותיו )בלא להניח את הכוס על כף היד.( משנ“ב ס“ק ט“ו, ושם הביא בשם השל“ה שיש לאחוז את כוס הקידוש על כף ימינו כשחמשת האצבעות זקופות סביבה.

שומע כעונה

בעת הקידוש, חובה על כל השומעים לעמוד ולהקשיב לכל מילה ומילה, ואין לדבר בזמן אמירת הקידוש. ובעל הבית יכוון להוציא את השומעים ידי חובת הקידוש והשומעים יכוונו לצאת מדין ’שומע כעונה.‘ ובסיום הברכה יענו אמן, ולא יענו ’ברוך הוא וברוך שמו.‘ ותכף לאחר שגמר לקדש, ישב וישתה את היין בלא שום הפסק.

מקורות וטעמים: משנ“ב רע“א ס“ק מ“ו. שש“כ פמ“ז סעיף ל“ב. כה“ח רצ“ו ס“ק מ“ד, וכתב שאין לשתות היין בעמידה שזהו גנאי גם למי שאינו תלמיד חכם. בא“ח פרשת בראשית הלכה כ“ט. ואף שלכתחילה צריך להיזהר שלא לענות ’ברוך הוא ברוך שמו‘ על ברכה שמתכוון לצאת בה ידי חובה, בדיעבד אם ענה, יצא ידי חובה. כה“ח רפ“ט ס“ק ה,‘ ושם כתב שיש לשבת בקידוש הבוקר וכן נהגו רבנן בעיר הקודש ירושלים.

חובת הנשים בקידוש

נשים חייבות בקידוש מן התורה. ומן הדין יכולה אישה לעשות קידוש לבני ביתה ולהוציאם ידי חובה. ולכן אישה המתגוררת לבדה או שבעלה אינו יכול לקדש, תקדש בעצמה. אך במקום שיש אנשים זרים, לא תקדש, משום צניעות.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף ב.‘ חזו“ע דיני קידוש סעיף ט.‘ בא“ח פרשת בראשית הלכה י“א.

שיעור שתיית היין

המקדש על היין, צריך שישתה שיעור של רוב רביעית דהיינו ארבעים וחמש סמ“ק. ויש לשתות כמות זו בבת אחת ולא לשהות בינתיים. והשותה פחות מזה, לא יצא ידי חובת קידוש, ועל כל פנים לא קיים את המצוה כתיקונה. ומצוה מן המובחר לשתות רביעית שלימה.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף י“ג. משנ“ב סעיף ס“ד, וכתב שם שאם לא שתה כשיעור הזה, לא יצא ידי חובה. משנ“ב ס“ק ס“ח, וכתב שם שיש לשתות שיעור זה בלי הפסק ובדיעבד יכול לשתותו במשך ארבע דקות. אול“צ פרק כ‘ הלכה ז,‘ ולשיטתו בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולקדש. בא“ח בראשית הלכה כ“ג, וכתב שם שמצוה מן המובחר לשתות רביעית. שו“ע רע“ב סעיף י,‘ וכתב שם שאם שתה רביעית אינו צריך לברך ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרת את היין ששתה בעת הקידוש גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה.

אדם שאינו יכול לשתות

בעל הבית שאינו יכול לשתות שיעור רביעית, ייתן לאחד מבני ביתו לקדש. ואם אין שם אחר שיכול לקדש, יקדש הוא בעצמו ויטעם מעט וייתן לגדול אחר לשתות כשיעור. ואם אין שם מי שיכול לשתות כשיעור הזה, אזי בלילה יקדשו על הפת וביום ישתו כל המסובים מהכוס ועל ידי שתיית כולם יצטרף שיעור של ’רוב רביעית.‘ ובקידוש היום, אם אין שם עוד אנשים שיכולים לשתות, יקדש על משקה חשוב כגון בירה לבנה וישתה ממנה כשיעור הנדרש.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף י“ד. שו“ע רע“ב סעיף ט.‘ וטעם הדבר הוא מפני שבקידוש הלילה יש היכר על ידי ברכת ’מקדש השבת,‘ ומכיוון שכך אפשר לעשותו על החלות, אך בקידוש היום שאין בו ברכה המיוחדת לקידוש ואם יקדש על הפת לא יהיה בזה שום היכר, יקדש על משקה חשוב כדי שיהיה הדבר ניכר שמקדש את השבת.

אדם שאין לו יין

אדם שאין לו יין לקדש עליו, בלילה יקדש על הפת וביום יקדש על בירה לבנה ויברך עליה ’שהכל.‘ וזהו סדר קידוש על הפת: תחילה ייטול ידיו ויברך ’על נטילת ידיים.‘ לאחר מכן יניח את ידיו על החלות המכוסות ויאמר ’ויכולו.‘ לאחר מכן יגלה החלות ויגביהן ויברך ’המוציא‘ ויחזור ויכסה אותן. לאחר מכן יברך ברכת ’מקדש השבת‘ ויבצע את החלות ויאכל כזית. ובסדר זה מברכים ברכת ’המוציא‘ במקום ברכת ’הגפן.‘ ובקידוש היום, נכון יותר שיברך על משקה חשוב כגון בירה לבנה וכדומה ויאמר את נוסח הקידוש ובסוף יברך ’שהכל‘ וישתה. ואם אין לו בירה לבנה, יקדש על שאר המשקאות אך לא על מים. ובקידוש הלילה אין לקדש על שאר משקאות כלל.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ב סעיף ט.‘ משנ“ב רע“א ס“ק מ“א. ילקו“י רע“ב סעיף י“ט, וכתב שם שבקידוש הבוקר, אם הוא שעת דחק גדול ואין לו יין ואינו יכול לשתות בירה לבנה, יקדש על שאר משקאות חוץ מן המים. בא“ח פרשת בראשית הלכה כ“ח, וכתב שם שכאשר מקדש על בירה בקידוש היום, ייטול ידיו ויברך ’שהכל‘ על הבירה וישתה רוב רביעית, ולאחר מכן יברך ’המוציא.‘

יין הכשר לברכה

בני ספרד, יש להם להקפיד על יין ומיץ ענבים המכילים רוב של חמישים ואחד אחוז יין כדי שיוכלו לברך עליו ברכת ’הגפן.‘ והמברך ברכת ’הגפן‘ על יין שאין בו רוב יין, בירך ברכה לבטלה. ויש להקפיד לברר אלו יקבים מייצרים יינות המכילים רוב יין, ובדרך כלל היקבים העומדים תחת כשרויות מהודרות, מקפידים על כך. אך בכל אופן, יש לברר אצל חכם, איזה יין ראוי לקידוש ואפשר לברך עליו ברכת ’הגפן‘ בלא שום פקפוק.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני יין הכשר לקידוש סעיף ח.‘

קידוש במקום סעודה

יש לקדש במקום הסעודה. ואין לקדש במקום אחד ולאכול במקום אחר. ולכן, אדם ששמע קידוש בבית אחר או בבית הכנסת ולא סעד שם, לא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש שוב בביתו.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ג סעיפים א‘ – ג.‘

קידוש לאחרים

אדם שאינו מקדש לעצמו, כגון שאינו רוצה לסעוד במקום זה, או שכבר קידש וסעד, יכול לקדש לאחרים שאינם יודעים לקדש בעצמם ולהוציאם ידי חובה משום ש‘כל ישראל ערבים זה לזה‘ בברכת המצות. ואף שבתוך ברכת הקידוש, נכללת גם ברכת ’בורא פרי הגפן‘ שהיא ברכת הנהנין ובברכות הנהנין אין דין ערבות, בכל אופן, מפני שברכה זו באה לחובת היום, יכול לקדש לאחרים אף שהוא עצמו אינו יוצא ידי חובת הקידוש. ואין חילוק בדין זה בין קידוש הלילה לקידוש הבוקר. והמקדש להוציא אחרים ידי חובתם ובדעתו לקדש שוב בביתו ואינו רוצה לצאת ידי חובת הקידוש, אינו חייב לטעום בעצמו מן היין וייתן לאחרים לטעום. אך טוב יעשה אם ישתה רביעית מן היין בעצמו.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ג סעיף ד.‘ הליכות עולם הל‘ קידוש סעיף ה.‘ כה“ח רע“ג ס“ק ל“ו. ואדם המקדש לאחרים והוא עצמו עדיין לא קידש בביתו, אינו רשאי להסתפק בשתיית רוב רביעית מאחר ואין קידוש אלא במקום סעודה. וכדי שייחשב לו כקידוש במקום סעודה, צריך לשתות רביעית יין או לאכול כזית מזונות כמבואר בשו“ע ולכן אם אינו יכול לשתות כשיעור רביעית, ייתן לאחר שישתה. אמנם אם כבר סעד בביתו ובא לקדש לאחרים, רשאי לשתות כשיעור רוב רביעית.

יין קידוש שנשפך

קידש על הכוס וקודם שטעם נשפך היין, יביא מיד כוס אחרת של יין ויברך עליה ’בורא פרי הגפן‘ בלבד וישתנה. ואין צריך לחזור ולקדש. ואם היה יין מונח לפניו על השולחן והיה בדעתו לשתות ממנו אחר כך בעת שבירך ’בורא פרי הגפן,‘ אינו צריך לברך ’בורא פרי הגפן‘ פעם נוספת, אלא ימזוג יין לתוך הכוס וישתה מיד.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעי‘ ט“ו. משנ“ב ס“ק ע“ז. כה“ח ס“ק ק.‘ חזו“ע דיני קידוש סעי‘ י“ח. ואין צריך שהיין יהיה מונח לפניו וכל עוד שהיה בדעתו לשתות עוד יין, אינו צריך לברך ’הגפן.‘ וכל הדין הזה שאינו צריך לברך על היין הוא בתנאי שלא דיבר שלא מעניין הקידוש קודם שהביאו לו את היין הנוסף אבל אם דיבר שלא מעניין הקידוש, צריך לחזור ולברך.

אכילה לאחר הקידוש

כדי לצאת ידי חובת ’קידוש במקום סעודה,‘ יש לשתות לאחר הקידוש רביעית יין או לאכול כזית פת או כזית מזונות, מפני שרק אכילה כזו נחשבת כסעודה. ולכן אין לקדש על מנת לאכול פירות או פיצוחים וכדומה. (ויש להקפיד שיאכל דברים אלו, לכל הפחות, תוך חצי שעה מהקידוש.)

מקורות וטעמים: שו“ע רע“ג סעיף ה.‘ אול“צ פרק כ‘ הלכה כ“ד. חזו“ע דיני קידוש במקום סעודה סעי‘ ו‘ במקורות, ושם כתב ששתיית רביעית מיץ ענבים נחשבת כ‘קידוש במקום סעודה‘ כדין יין מכיוון שגם הוא סועד קצת. חזו“ע שם הוסיף שכדי שייחשב ל‘קידוש במקום סעודה‘ מספיק שישתה רביעית מכוס הקידוש ואין צריך לשתות עוד רביעית. ולדעת הבא“ח פרשת בראשית הלכה ז,‘ לכתחילה כשאפשר, יש לשתות עוד רביעית מלבד כוס הקידוש כדי שייחשב כ‘קידוש במקום סעודה.‘ ולכן לכתחילה יש להקפיד בזה ובפרט בקידוש הלילה.

קידוש בבית הכנסת

כאשר עושים קידוש בבית הכנסת לרגל שמחה וכדומה, יש לאכול כזית מזונות או לשתות רביעית יין כדי שייחשב כקידוש במקום סעודה ואז יוכל לאכול גם שאר דברים. אבל אינו יכול לשמוע קידוש ולאכול לאחר מכן דברים שאינם פת או מזונות או יין.

מקורות וטעמים: כאמור לעיל. ולכן ראוי ונכון להודיע שכאשר עושים שמחה או אזכרה בבית הכנסת ומביאים כיבוד, שראוי שיביאו לברכת מזונות דברים שיש בהם שיעור כזית כמו רוגלך ובורקס ולא ביסקוויטים ועוגיות שבדרך כלל אדם אוכל מהם מעט שאין באכילתו שיעור כזית.

טעימת המסובים

מצוה מן המובחר שכל השומעים יטעמו מן היין לחיבוב מצוה. וגם מי שלא טעם מן היין, יצא ידי חובת קידוש שאין טעימת המסובים לעיכובא אלא לחיבוב מצוה.

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעיף י“ד. חזו“ע דיני קידוש סעיף י“ז. שש“כ פרק מ“ח סעיף י“א. ויכולים לטעום מכוס הקידוש לאחר שהמקדש שתה כשיעור הנדרש וכך נכון לעשות. ויכול להעביר היין לכוסות אחרות לאחר ששתה וישתו כל השומעים.

חולה

כאמור, כדי לצאת ידי חובת קידוש וכדי שהקידוש ייחשב כ‘קידוש במקום סעודה,‘ יש לאכול כזית פת או מזונות או לשתות רביעית יין. ולכן חולה שאינו יכול לאכול כזית מזונות או לשתות רביעית יין, אין לו לקדש, ואוכל בלא קידוש וסומך על הקידוש שאמר בתפילה. ואם אינו יכול אף להתפלל, יאמר את ברכת הקידוש בלא שם ומלכות.

מקורות וטעמים: אול“צ פרק כ‘ הלכה כ“ג.

לא קידש בלילה

אדם שמכל סיבה שהיא, לא קידש בליל שבת כגון שהיה חולה וכיוצא בזה, אומר את ברכת הקידוש בשבת בבוקר קודם הסעודה כפי שאומרים בלילה מלבד אמירת ’ויכולו.‘

מקורות וטעמים: שו“ע רע“א סעי‘ ח.‘ רמ“א שם. משנ“ב ס“ק ל“ח. כה“ח ס“ק נ,‘ ושם כתב שגם ביום טוב הדין כן שאם לא קידש בליל יום טוב יאמר את ברכת הקידוש ביום.