ספר תורה והפטרה

’בריך שמיה‘

בעת פתיחת ההיכל, יש לומר נוסח ’בריך שמיה‘ המובא בזוהר. ומנהגנו לאומרו בשבתות וימים טובים, וטוב לאומרו גם בראש חודש. ויש הנוהגים לאומרו אף בימות החול ויש להם על מה שיסמכו.

מקורות וטעמים: משנ“ב רפ“ב ס“ק א,‘ ולדעתו יש לאומרו גם בימות החול וכך מנהג בני אשכז. כה“ח רפ“ב ס“ק א.‘ בא“ח פרשת תולדות הלכה ט“ו, וכתב שם שביום חול אין טעם לאומרו.

הוספת עולים לתורה

מותר להוסיף בשבת עוד עליות על שבעת הקרואים הקבועים, שלא כבימי שני וחמישי וראש חודש וחולו של מועד שאין להוסיף בהם עוד עליות על העליות הקבועות. וגם בשבת נכון שלא להרבות בעליות, מפני טורח ציבור.

מקורות וטעמים: שו“ע רפ“ב סעיף א.‘ משנ“ב ס“ק ה,‘ ונכון שלא להוסיף הרבה עולים מפני טורח ציבור. חזו“ע דיני קריאת התורה סעיפים א‘ ה.‘

עליית קטן לתורה

מעיקר הדין, גם קטן הפחות מגיל שלוש עשרה, עולה למניין שבעת הקרואים בשבת, מה שאין כן בימות החול שאין מעלים קטן פחות משלוש עשרה שנים כשקוראים בתורה. והמנהג הוא שאף בשבת לא מעלים קטן לתורה. ועל פי הסוד, קטן פחות משלוש עשרה, רשאי לעלות לתורה רק לעליית שביעי ולא לשאר העליות.

מקורות וטעמים: שו“ע רפ“ב סעיף ג.‘ משנ“ב ס“ק י“א י“ב. כה“ח ס“ק ג.‘ חזו“ע דיני קריאת התורה סעיף ז,‘ וכתב שם עוד, שכאשר חתן בר מצוה שעדיין לא מלאו לו שלוש עשרה, מגיע עם משפחתו לבית הכנסת בימות החול, אפשר להקל ולהעלותו למניין ג‘ הקרואים אף על פי שיגיע למצוות רק בעוד מספר ימים.

עליית שני אחים

מן הדין, שני אחים או אב ובנו יכולים לעלות לספר תורה בזה אחר זה. ומכל מקום חוששים לעשות כן משום עין הרע. ואם יש צורך להעלותם, יפסיק עולה אחד ביניהם. ואם כבר עלה הבן אחר אביו או אח אחר אחיו, לא ירד.

מקורות וטעמים: שו“ע קמ“א סעי‘ ו.‘ חזו“ע דיני סדר העולים לתורה סעי‘ ח.‘ ולגבי עליית סבא ונכדו בזה אחר זה, כתב שם שכשיש צורך בדבר מותר להעלותם.

מחלל שבת בפרהסיא

אדם המחלל שבת בפרהסיא, אין להעלותו לתורה בתוך ’שבעת הקרואים.‘ ומותר להוסיף עלייה על ’שבעת הקרואים‘ ולהעלותו לתורה. ואם יש חשש שבעקבות כך תפרוץ מחלוקת, מותר להעלותו בתוך ’שבעת הקרואים,‘ אך יוסיפו על מניין העליות ויעלו יהודי כשר, כדי להשלים את חובת היום.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני קריאת התורה סעיף ז.‘ רב פעלים חלק ג‘ סי‘ י“ב, וכתב שם שלכתחילה לא יעלוהו לחובת היום אלא בתור ’מוסיף.‘ ואם מוכרחים להעלותו בתוך השבעה, יעלו ’מוסיף‘ אחריו שיקרא את אותה הקריאה וכך תחשב קריאתו של הראשון כלא הייתה. ובגדר ’מחלל שבת בפרהסיא‘ מבואר שם שזהו אדם המחלל שבת ברשות הרבים וכדומה. ויש האומרים שפרהסיא היא דווקא אם חילל שבת בפני עשרה הרואים אותו יחדיו. שש“כ פרק י“ט הערה ט“ז, וכתב שם שאם מתבייש לעבור את העבירה בפני אדם גדול, אין הדבר נחשב בפרהסיא. וה‘ יחזירנו בתשובה.

קריאה במבטא שונה

אין להקפיד בקריאת התורה על המבטאים השונים. ולכן ספרדי ששמע את קריאת התורה במבטא אשכנזי, יצא ידי חובתו. והוא הדין אשכנזי ששמע את קריאת התורה במבטא ספרדי שיצא ידי חובה. ומכל מקום בקריאת ’פרשת זכור‘ ו‘פרשת פרה‘ שחיוב קריאתם מדאורייתא, ראוי ונכון לכל אחד להקפיד לשמוע את קריאת הפרשה כפי מנהג אבותיו.

מקורות וטעמים: הליכות עולם הל‘ קריאת התורה סעיף ט“ז. והעיקר שהאדם יתפלל במקום שבו הוא מכוון בתפילתו והציבור והחזן מתפללים כראוי.

קריאה בפה עם בעל הקורא

העולה לתורה, חייב לקרוא את הקריאה בלחש יחד עם בעל הקורא. ואינו יכול לצאת ידי חובה בשמיעה בלבד מדין ’שומע כעונה‘ מפני שבקריאת התורה יש דין מיוחד שהעולה יקרא בעצמו. ואם אינו עושה כן, יש לחשוש שברכותיו הן ברכות לבטלה.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני העולה לספר תורה סעיף א.‘ ולכן אין להעלות לתורה אדם שאינו יודע לקרוא. ואלו הנוהגים לומר בסיום הקריאה ’אמת תורתינו הקדושה,‘ לכתחילה יש לומר להם שטוב להימנע מלומר זאת משום חשש הפסק ומה גם ששבח זה כלול בברכת ’אשר נתן לנו תורתו תורת אמת‘ ואין צורך להוסיף שבחים.

אחיזת הקלף

העולה לתורה, יחזיק ביד ימינו את קלף הספר במשך כל הקריאה. ויחזיק את הקלף במטפחת, משום שאסור לגעת בספר התורה בידיו. ויש להקפיד בעת הגלילה ובכל עת שנוגעים בקלף ספר התורה, שלא לגעת בקלף בידיו.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני העולה לספר תורה סעיף ד.‘ וכבר אמרו חז“ל שהאוחז ספר תורה ערום, נקבר ערום, דהיינו שנקבר בלא אותה מצוה של ספר תורה. בא“ח פרשת תולדות הלכה י“ח, ולדעתו כל חיוב אחיזת ספת תורה על ידי מטפחת הוא רק בזמן קריאת התורה אך אם רוצה לתקנו וכדומה, אין חובה לאחזו ע“י מטפחת.

טעם קריאת ההפטרה

בכל שבת לאחר קריאת התורה, מפטירים בנביא מעניינה של הפרשה. והעולה ל‘מפטיר,‘ מברך וקורא בנביא. והטעם שקוראים בנביא הוא משום שפעם אחת גזרו גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה, ומשום כך קראו בנביאים שבעה וברכו עליהם, כנגד שבעת העולים לתורה. ואף על פי שהגזירה בטלה, המנהג לא בטל ויש להפטיר בנביא מדי שבת.

מקורות וטעמים: שו“ע רפ“ד סעיף א.‘ משנ“ב ס“ק ב.‘ כה“ח ס“ק א.‘

קריאה מתוך הקלף

לכתחילה, מצוה מן המובחר לקרוא את ההפטרה מתוך ספר של קלף, אף על פי שאינו ספר נביאים שלם אלא רק ליקוט של כל ההפטרות. ומכל מקום, יוצאים ידי חובה גם בקריאה מתוך ספר נביאים שלם המודפס על גבי נייר. ובמקום שאין ספר נביאים שלם, יכול העולה לקרוא את ההפטרה מן החומש.

מקורות וטעמים: משנ“ב רפ“ד ס“ק א.‘ כה“ח רפ“ד ס“ק ג.‘ הליכות עולם הל‘ קריאת התורה סעיף י“ח.

קריאת ההפטרה

הקורא את ההפטרה, מוטל עליו לשנן את הקריאה קודם עלייתו כדי שלא יטעה בקריאתו ויצא שכרו בהפסדו, ובפרט אם עולה לעילוי נשמת קרוביו. ועל כן ישנן היטב את הקריאה ואף את הברכות ואפילו כמה ימים קודם השבת, כדי שיהיו שגורים על פיו.

מקורות וטעמים: ולכן במקום שהאנשים העולים להפטרה, אינם בקיאים כל כך בקריאה, ראוי להימנע מלהעלותם לקריאה זו. ואם יש הכרח להעלותם, כגון ביום פטירת הוריהם וכדומה, יודיעו להם כמה ימים קודם לכן כדי שיכינו את הקריאה בצורה טובה. ויש לדעת שלימוד התורה גדול יותר מאמירת הקדיש וקריאת ההפטרות, ולכן אדם הרוצה לעשות עילוי נשמה להוריו, יקבע עצמו ללימוד תורה.

עילוי נשמה

באגדות חז“ל מסופר על מת אחד שהיה אומר שאינו ניצל מעונשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא, ומזה פשט המנהג לעלות למפטיר בשנה הראשונה אחר הפטירה וביום האזכרה, כדי לזכות את הנפטר.

מקורות וטעמים: כה“ח רפ“ד ס“ק ו.‘ בא“ח פרשת ויצא הלכה כ“א, וכתב שיותר טוב שאבל בתוך השנה יעלה למפטיר משיעלה לעליית המשלים, וכל שכן אם הוא מפטיר בקרבנות המוספים, וכל שכן בפרשת זכור או פרה שיש אומרים שהם מדאורייתא.

זכות קדימה

שני אנשים שלשניהם יש אזכרה של קרוביהם בשבוע שלאחר השבת ושניהם רוצים לעלות למפטיר, כל הקודם זוכה, דהיינו אותו אחד שהאזכרה של קרובו חלה ביום מוקדם יותר, יעלה למפטיר. ואם שתי האזכרות חלות באותו היום, אזכרת האב קודמת לאזכרת האם. ואם ישנן שתי אזכרות של שתי אבות, אזכרת תלמיד חכם קודמת. ואם שניהם שווים, יעשו פשרה. ואין להתקוטט עבור זה חס ושלום והשתיקה והוויתור גורמים נחת רוח לנפטר יותר מן העלייה לתורה.

מקורות וטעמים: כה“ח רפ“ד ס“ק ו.‘

קריאה בלחש

כל הציבור יקרא את ההפטרה בלחש, יחד עם השליח ציבור.

מקורות וטעמים: כה“ח רפ“ד ס“ק ל“ב בשם האריז“ל.

מי שבירך

אף שאין מבקשים בשבת בקשות פרטיות של רפואה, פרנסה וכדומה, מותר לומר ’מי שבירך‘ עבור חולה. ובסיום הברכה יאמר ’שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.‘

מקורות וטעמים: שו“ע רפ“ח סעיף ט.‘ רמ“א רפ“ח סעיף י.‘ משנ“ב ס“ק כ“ח.