פעולת הדישה היא אחת משלושים ותשע אבות מלאכות שהתורה אסרה לעשותן בשבת. בעבר מלאכת הדישה הייתה מתבצעת על ידי שחבטו את החיטים בשדה כדי לפרק את הגרעינים מקליפותיהם ומהשיבולים שהיו מחוברים אליהם בשעת גידולם. ’מלאכת סוחט‘ היא תולדת מלאכת דש משום שבעת הסחיטה המשקה מתפרק מתוך האוכל. ופעולה זו נחשבת למלאכה משום שבעת הסחיטה נוצר משקה חדש שלא היה קודם לכן.
סחיטת פירות
אסור לסחוט שום פרי בשבת כדי לשתות את מיציו. וטעם האיסור הוא משום ’מלאכת סוחט‘ שעל ידי פעולת הסחיטה המשקה מופרד מתוך האוכל. ואיסור זה חל הוא גם אם סוחט את הפרי בידיו.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף א.‘ אמנם מן התורה איסור סחיטה נאמר דווקא בזיתים וענבים אך חכמים אסרו לסחוט בשבת כל פרי שהדרך היא לסחטו בימות החול בשביל מיציו. ודעת הגרי“ש אלישיב זצ“ל שבסחיטת תפוזים יש משום איסור תורה מכיוון שדרך רוב העולם לסחוט תפוזים למשקה.
סחיטה לתוך אוכל
מותר לסחוט פירות בידיו כשהמיץ זב ישירות לתוך האוכל. ודבר זה מותר משום שבעת שהמשקה זב ישירות לתוך אוכל, הוא נחשב כאוכל ולא כמשקה, ומותר להפריד אוכל מאוכל בשבת. ולכן מותר לסחוט תפוז לתוך סלט פירות, ועגבנייה לתוך מאכל, ובכל אופן שהמשקה זב לתוך האוכל, הדבר מותר.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף ד.‘ ובסעיף ז‘ הביא את דברי רבינו חננאל שאוסר לסחוט אף לתוך אוכל, ולכן המחמיר שלא לסחוט גם לתוך אוכל, תע“ב. כה“ח ס“ק כ“ט, ומותר לסחוט לתוך אוכל אף שאינו רוצה לאכול המאכל לאלתר. וכל ההיתר האמור לעיל הוא דווקא כשהמאכל שבתוך הקערה מרובה והמשקה הנסחט עליו מתערב ורובו נבלע בתוכו ומתקנו ולכן הוא נחשב כאוכל אבל אם המאכל הוא דבר מועט והמשקה הנסחט צף עליו מפני ריבויו, הרי זה מפרק ואין בזה היתר כלל. ואין צורך שכל המשקה הנסחט יבלע באוכל.
סחיטת לימון
מעיקר הדין, מותר לסחוט לימון אף לתוך כלי ריק משום שמיץ הלימון אינו נחשב כמשקה מפני שאין דרך לשתותו כמות שהוא אלא רק בתוספת סוכר וכדומה. אך משום שבימינו נוהגים לסחוט לימונים ולשמר אותם לאורך זמן בבקבוקים, יש להחמיר כשהדבר אפשרי ולסחוט את הלימון על גבי אוכל ולא לתוך משקה או כלי ריק. ולכן אדם הרוצה להכין לימונדה בשבת, ראוי שיעשה כפי הסדר הבא, ישים את הסוכר בקנקנן, ולאחר מכן יסחט את הלימון באופן שמיצו יזוב על גבי הסוכר, ולאחר מכן יוסיף את המים )וסימן לדבר – ראשי תיבות סול“ם.(
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף ו.‘ כה“ח ס“ק ל“ו. אול“צ פרק ל“ב הלכה ב.‘ בא“ח פרשת יתרו הלכה ה.‘ חזו“ע דיני דש סעיף ע“א, ולדעתו מותר לסחוט לימון כדי להכין לימונדה. והמחמירים בדבר זה, יש להם להקפיד לסחוט את הלימון על גבי כמות גדולה של סוכר כדי שיחשב כאוכל ואין לסחוט לימונים רבים על כמות מועטת של סוכר. אול“צ פרק ל“ב הלכה א.‘
מציצת פירות
לכתחילה, יש להחמיר ולא למצוץ ענבים בשבת בדרך יניקה כשמוצצם כשהם מחוץ לפיו. ויש להחמיר בדבר זה דווקא בענבים משום שיש בסחיטתם איסור תורה וראוי לחוש לאוסרים, אבל בשאר הפירות שאיסור סחיטתם הוא מדרבנן, אפשר להקל בזה.
מקורות וטעמים: חזו“ע דיני דש סעיף ט“ו. אבל אם מניחם בתוך פיו ומוצץ המשקה ואח“כ משליך את החרצנים, מותר לכל הדעות משום שזה נחשב כדרך מאכל.
סחיטה במסחטה
אף שאמרנו שמעיקר הדין מותר לסחוט לימון לתוך כלי ריק, היתר זה הוא דווקא כשסוחט את הלימון בידיו, אבל אסור להשתמש לצורך כך במסחטה ידנית משום ’עובדין דחול.‘
מקורות וטעמים: שש“כ פרק ה‘ סעיף ג.‘ ילקו“י ש“כ סעיף ח.‘ וכל דבר שנראה כמעשה של חול, אסרו חז“ל לעשותו בשבת משם ’עובדין דחול,‘ וסחיטה במסחטה נחשבת כמעשה חול ואין להשתמש בה כלל בשבת.
סחיטת ירקות ופירות כבושים
דבר מאכל הספוג בשמן וכדומה שהדרך לסחטו כדי לאוכלו בלא המשקה הספוג בו, והמשקה הנסחט הולך לאיבוד, מותר לסחטו בשבת ואין בזה משום איסור סוחט. ולכן מותר לאדם למעוך בידיו חצילים מטוגנים או מלפפונים חמוצים כדי להוציא מהם את השמן ומי החומץ, בתנאי שהמשקה היוצא מהם הולך לאיבוד.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף ז.‘ חזו“ע דיני דש סעיף י“ט.
ריסוק קרח
אסור לרסק שלג, ברד או קרח בשבת מטעם הגזירה שמא יבוא לסחוט פירות העומדים לסחיטה. אבל מותר לתת קרח בתוך משקה אף שהוא נמס מאליו.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף ט.‘ משנ“ב ס“ק ל“ג, וכתב שם עוד טעם לאסור והוא מפני שהמים היוצאים מן הקרח נחשבים לבריאה חדשה והדבר אסור משום איסור מוליד. חזו“ע דיני דש סעיף כ“א. בא“ח פרשת יתרו סעיף ט.‘ שו“ת אגרות משה ח“ד סי‘ ע“ד, ושם כתב שכאשר שמים סוכר או קפה ושאר אבקות הנמסות במים על ידי הבחישה, אין בכך משום איסור מוליד והדבר מותר ואינו דומה לריסוק קרח.
ריסוק איגלו
אסור לרסק איגלו בשבת כדי שיהפוך למים ויוכל לשתותו. ולכן יש להיזהר שלא לרסק את האיגלו בשיניו בעודו בשקית על מנת שייהפך לנוזל. ודבר זה אסור משום שאיסור ריסוק הוא גם כאשר עושה זאת בשיניו.
מקורות וטעמים: כמבואר לעיל. וכמובן שכשהקרח של האיגלו בתוך פיו, מותר לרסקו בשיניו ולבלעו. וכמו כן יש להיזהר שלא לשים איגלו תחת זרם מים כדי להפשירו, משום שיש בזה משום איסור ריסוק הקרח.
שבירת קרח הנתון בפי הבקבוק
קרח הנמצא בפי הבקבוק, מותר לשברו על מנת למזוג את המים שבתוך הבקבוק.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף י.‘
הקפאת מים
מותר להקפיא מים בשבת כדי שיהפכו לקרח ואין זה דומה לשבירת קרח האסורה, משום שבשבירת קרח הדבר נעשה בידיים ולעומת זאת בהקפאת המים הם קופאים מאליהם והאדם המכניסם למקפיא אינו מקפיאם בידיו.
מקורות וטעמים: אול“צ פרק ל“ב סעיף ג.‘ וכמובן שכל ההיתר הוא דווקא אם עושה כן לצורך יום השבת אך אם עושה כן לצורך מוצאי שבת, הדבר אסור. שש“כ פרק י‘ הערה י“ד.
סחיטת בגד
מלאכת סוחט שייכת גם בבגדים. ואיסור סחיטת הבגדים נחלק לשני אופנים, האופן אחד הוא כשהסחיטה נעשית לצורך הבגד והאופן שני הוא כשהסחיטה נעשית לצורך הנוזל הנסחט, ונפרטם להלן.
ניקוי בגד
אסור להרטיב בגד בשבת ולשפשפו ולסחטו כדי להסיר ממנו לכלוך על אף שהמים הולכים לאיבוד. והדבר אסור משום מלאכת מלבן מפני שהבגד מתנקה על ידי פעולת הסחיטה. (ועצם השרייה במים, אסורה.)
שימוש בספוג
אין להשתמש בספוג לצורך ניקוי כלים בשבת. והדבר אסור מפני שמלאכת הניקוי נעשית על ידי סחיטת המים והסבון הבלועים בספוג, וסחיטה שמטרתה להוציא את המים הבלועים, אסורה בדומה לסחיטת פרי עבור מיציו.
שימוש בסמרטוט
אסור להשתמש בספוג או סמרטוט וכיוצא בזה כל זמן שהם רטובים, מפני שהם נסחטים בזמן השימוש. ומותר להשתמש בסמרטוט יבש על מנת לספוג לתוכו משקין שנשפכו.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“כ סעיף י“ז. וההיתר להשתמש בסמרטוט יבש כדי לספוג משקין הוא משום שזו דרך לכלוך ולא דרך ניקוי, ומשום שאין כוונתו ללבן את הסמרטוט כלל וכמבואר בשש“כ פרק י“ב סעיף מ“א. ואין אומרים גזירה שמא יסחט, משום שהאדם אינו מקפיד על מימי הסמרטוט, שהרי פעמים רבות הסמרטוט הרטוב מונח בכיור כמה שעות ואין מקפידים על כך, וכמבואר באורחות שבת פרק י“ג סעיף מ“ח במקורות.
נטילת סמרטוט רטוב
סמרטוט ספוג במים הנמצא בתוך הכיור, מותר להוציאו ולהניחו במקום אחר ואין לחוש שמא יבוא לסחטו.
מקורות וטעמים: משנ“ב ש“א ס“ק קע“ב, והטעם שאין אומרים בסמרטוט גזירה שמא יסחט, מכיוון שאין מקפידים על הסמרטוט שיהיה סחוט ממים ופעמים רבות משאירים אותו כשהוא ספוג או שרוי במים.
סחיטת מגבת נקייה
אדם הנוטל בשבת מגבת נקייה שהונחה על גבי מקום רטוב כדי לספוג את המים, אסור לו לסחטה. וסחיטה זו אסורה על אף שאין בכך משום כיבוס ועל אף שאינו נצרך למים ההולכים לאיבוד.
מגבונים
מגבונים לחים העשויים מבד שהנוזלים הבלועים בהם נסחטים בעת השימוש, אסור להשתמש בהם בשבת משום איסור סוחט שהרי המשתמש בהם מעוניין בנוזל היוצא מהם. ולכן יש לסחטם מערב שבת ולהניחם בתוך שקית שתשמור על לחותם, ופעולת הניקוי תעשה על ידי הלחות החיצונית הנמצאת בהם. ובאופן זה ניתן להשתמש בהם בשבת.
מקורות וטעמים: שיש בזה איסור של מפרק שהוא תולדת דש שהרי האדם מעוניין בנוזלים היוצאים מן המגבון. חזו“ע דיני דש סעיף כ,‘ ולדעתו מותר להשתמש במגבונים כדי לנקות תינוק ובלבד שיעשה כן בנחת ולא בחוזקה. והניסיון מוכיח שכאשר סוחטים מגבונים ושומרים אותם בתוך שקית, הם נשארים לחים גם לאחר כמה ימים, ולכן יש לסחוט כמות רצויה של מגבונים מיום שישי ולהשתמש בהם בשבת. ובשעת הדחק, אפשר להקל ולנקות תינוק במגבונים לחים בתנאי שישתמשו בהם בנחת ולא בחוזקה.
מינקת המצטערת מריבוי חלב
אישה מינקת שיש לה ריבוי חלב ומצטערת בכך, רשאית לשאוב את החלב בידיה או במשאבה ידנית, ובתנאי שהחלב ילך לאיבוד וכגון שתקלח את החלב ישירות לכיור. ואם משתמשת לצורך כך במשאבה, עליה לאבד את החלב מיד. וטוב שתשים חומר ניקוי בכלי המשאבה קודם שתשאב, כדי שהחלב ייפסל מיד לאכילה.
מקורות וטעמים: שו“ע ש“ל סעיף ח,‘ וכתב שם שמותר לאישה להוציא בידיה את החלב המצער אותה. משנ“ב ס“ק ל“ב, וכתב שם שכל ההיתר הוא דווקא כשמוציאה את החלב והוא נשפך על הארץ וכך אין בזה משום איסור מפרק ותולדת דש, מכיוון שהחלב הולך לאיבוד. אול“צ פרק ל“ו הלכה כ“ד. ילקו“י שכ“ח סעיף ל“ח, ולדעתו צריכה לשים חומר ניקוי בכלי המשאבה כדי שהחלב ייפגם מיד. בא“ח פרשת תצוה הלכה ט.‘
