הדלקת נרות שבת

כל איש ואישה מישראל, חובה עליהם להדליק נרות שבת בביתם בערב שבת. ואין הדברים אמורים דווקא בזוג נשוי אלא אפילו רווק או רווקה המתגוררים לבדם בביתם, צריכים להדליק נר שבת בברכה. וחז“ל תיקנו להדליק נרות משום שלום בית, כדי שהאדם יוכל לעשות את צרכיו ושימושיו בצורה הטובה ביותר, ומשום עונג שבת, כדי שיוכל לאכול את סעודת השבת כראוי. ובימינו אנו, אף על פי שאור החשמל דולק בבית, יש להדליק נרות שבת משום תקנת חז“ל. והדלקת הנרות צריכה להיות במקום בו אוכלים ובמקרים מסוימים במקום בו ישנים.

מקום ההדלקה

מצוה להדליק את הנרות בסמוך לשולחן שסועד עליו בליל שבת, כדי שיקדש ויאכל לאורם וזהו בכלל עונג שבת. ואין צורך להדליק נרות בשאר החדרים ובפרט כיום שיש אור חשמל בשאר החדרים. והמחמיר על עצמו ומדליק גם בשאר החדרים, תבוא עליו ברכה אך לא יברך על ההדלקה בשאר החדרים. ויש הנוהגים להשאיר אור דלוק כל הלילה בפרוזדור הבית, כדי שאם יתעורר באמצע הלילה, לא יתקל בכיסא וכדומה, ומנהג טוב הוא.

מקורות וטעמים: בא“ח פרשת נח הלכה ב.‘ כה“ח רס“ג ס“ק ס“ח, וכתב שם שעל פי הסוד יש להדליק את הנרות כנגד השולחן ולא להניח אותם על השולחן, וברמ“א שם סעי‘ י‘ כתב שמניחים את הנרות על השולחן.

קבלת שבת בהדלקה

מעיקר הדין, אישה המדליקה נרות, אינה מקבלת את השבת בהדלקתה ויכולה לעשות מלאכה לאחר ההדלקה, ותקבל את השבת דקות ספורות קודם השקיעה על ידי שתשבות ממלאכה. אמנם טוב ונכון שתקבל את השבת בהדלקה כדי לצאת ידי חובת כל הדעות וכדי שתתרגל לשבות ממלאכה בזמן קבוע בכל שבת. ובכל אופן, גם אישה הנוהגת לקבל שבת בהדלקת הנרות, במקום צורך גדול יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת בהדלקתה ולעשות לאחר מכן מלאכה.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ג סעיף י,‘ ושם הביא מחלוקת, האם קבלת השבת תלויה בהדלקת הנר. אול“צ פרק י“ח הלכה ט.‘ ילקו“י רס“ג סעיף נ“ב. ולדעת הבא“ח פרשת נח הלכה ח,‘ אישה מקבלת שבת בהדלקה.

עובר לעשייתן

נשים המדליקות נרות, יש מהן שנהגו לברך תחילה ולאחר מכן להדליק ויש שנהגו להדליק תחילה ואחר כך לברך, וכל אחת תעשה כפי מנהגה. ואישה שאין לה מנהג בזה, תברך ’להדליק נר של שבת‘ ואז תדליק. ויש להיזהר שלא לכבות את הגפרור או הנר שהדליקה בהם את הנרות, מכיוון שכבר קיבלה שבת בהדלקתה. ויש להניח את הגפרור או הנר שיכבו לבדם. (ואם התנתה שאינה מקבלת שבת בהדלקתה, יכולה לכבות את הגפרור והנר.)

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ג סעיף ה.‘ רמ“א שם, וכתב שהמנהג להדליק ואז לברך. משנ“ב ס“ק כ“ז, וכתב שהטעם הוא משום שאם תברך קודם, הוי כאילו קיבלה שבת בפירוש ושוב אסורה להדליק. חזו“ע דיני הדלקת הנר סעיף ג,‘ ולדבריו חייבים לברך קודם ההדלקה, ואישה שנהגה להיפך, תשנה מנהגה. אול“צ פרק י“ח הלכה ג,‘ ולדעתו כל אישה תמשיך במנהגה. ואם אין לה מנהג קבוע, תברך ואח“כ תדליק כשיטת השו“ע. ואם אינה מקבלת שבת בהדלקתה, יכולה לכבות את הגפרור או הנר. בא“ח פרשת נח הלכה ח,‘ וכתב שם שאישה המדליקה נרות, מקבלת שבת בסיום ההדלקה, ומשם כך לא תכבה את הנר שהדליקה בו. ונוסח הברכה הוא ”אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת“ בלא להוסיף את המילה ”קודש“ בסיומה של הברכה.

מספר נרות ההדלקה

מעיקר הדין, כדי לצאת ידי חובת הדלקת נרות, די בנר אחד בלבד. וכבר נהגו להדליק שני נרות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. ויש שנהגו להדליק שבעה נרות ויש שנהגו להדליק עשרה נרות, וכל אחת תנהג כפי מנהגה.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ג סעיף א.‘ משנ“ב ס“ק ו.‘ 

הדלקת האיש

איש המדליק נרות, אינו מקבל שבת בהדלקה. ויברך ’להדליק נר של שבת‘ ולאחר מכן ידליק את הנרות, גם אם מנהג אשתו להדליק ולאחר מכן לברך. (האיש מקבל שבת באמירת ’בואי כלה.)‘

מקורות וטעמים: משנ“ב רס“ג ס“ק מ“ב. בא“ח פרשת נח הלכה ח,‘ שאין האיש מקבל שבת בהדלקה. כה“ח רס“ג ס“ק ס“ד, וכתב שם שמכיוון שהאיש אינו מקבל שבת בהדלקה, יברך ואחר כך ידליק כדין אישה המדליקה ביו“ט. שש“כ פרק מ“ג סעיף ל.‘

הזמן הראוי להדלקה

הזמן הטוב ביותר להדלקת נרות שבת הוא עשרים דקות לפני השקיעה כפי הזמן המופיע בלוחות. ורשאית האישה להקדים ולהדליק כשעה ורבע קודם צאת הכוכבים (פלג המנחה.) ואם מדליקה בזמן זה, אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת וחייבת לקבל שבת בשעת ההדלקה. ואם הקדימה להדליק במחצית השעה שקודם השקיעה, אינה חייבת לקבל שבת בהדלקתה וכאמור לעיל.

מקורות וטעמים: אול“צ פרק י“ח הלכה א.‘ חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף ח.‘ כה“ח רנ“ו ס“ק ה,‘ והביא שם שמנהג ירושלים להדליק עשרים דקות קודם השקיעה. שו“ע רס“ג סעיף ד,‘ ולדבריו אם מדליקה נרות בעוד היום גדול, חייבת לקבל שבת בהדלקה. חזו“ע שם במקורות, והביא בדבריו כי בן ספרד שנהג לקבל את השבת ארבעים דקות קודם השקיעה בחשבו שכך הוא מנהג ירושלים, רשאי לחזור בו ממנהגו. ומן הדין, אין צריך התרה לבטל את מנהגו, משום שנהג כך בטעות. ונכון שיעשה התרה בפני שלשה ויתחרט בפניהם על שלא התנה שמנהגו יהיה בלא נדר.

בת בבית הוריה

בת רווקה הנמצאת בבית הוריה, אינה צריכה להדליק נרות שבת. ואם רוצה להדליק, תדליק בלא ברכה משום שכל בני הבית יוצאים ידי חובתם בהדלקת בעלת הבית.

מקורות וטעמים: אול“צ פרק י“ח הלכה ה.‘ חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף י“ד. ואם ההורים אינם בבית, הבת הגדולה שהגיעה למצוות, תדליק את הנרות ואם אין בבית בת שהגיעה למצוות, הבן הגדול ידליק את הנרות.

אורחים

זוג נשוי המתארח בשבת אצל קרובי משפחה וכדומה, אם מייחדים להם חדר מיוחד ללינתם, האישה צריכה להדליק בחדר נרות שבת בברכה. ואם לא ייחדו להם חדר המיוחד רק להם, אינם חייבים בהדלקה ויוצאים ידי חובתם בהדלקתה של בעלת הבית. ואם האישה המתארחת רוצה להדליק נרות, יש לה לשמוע את הברכה מבעלת הבית ולהדליק את הנרות בלא שתברך בעצמה.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ג סעיף ח,‘ וכתב שם שכשיש כמה בעלי בתים בדירה אחת, רק אחד מברך משום שאין לברך על תוספת אורה. אול“צ פרק י“ח הלכה ו,‘ ולדעתו חדר המיוחד, הוא חדר שבני הבית אינם משתמשים בו כלל ואינם נכנסים אליו כדי ליטול חפצים מהארונות וכדומה. כה“ח רס“ג ס“ק נ“ד, והוסיף עוד שכשמדליקה בחדר, יש להיזהר שהנרות ידלקו עד זמן השינה כדי שייהנו מאורם.

אורחים לסעודה

אורחים המתארחים אצל מכריהם לסעודת הלילה בלבד ולאחר הסעודה חוזרים ללון בביתם, צריכים להדליק נרות שבת בביתם בטרם יציאתם ולברך עליהם כרגיל. ויש להקפיד על כך שהנרות יישארו דולקים עד לאחר שיגיעו לביתם, כדי שלא תהיה ברכתם ברכה לבטלה. ואם הדליקו בסמוך לחשיכה ונשארו לאחר מכן זמן מה בביתם, אינם צריכים להקפיד שהנרות יישארו דולקים עד שישובו לביתם בלילה, כי כבר נהנו מאור הנרות.

מקורות וטעמים: ילקו“י רס“ג סעיף כ.‘ שש“כ פרק מ“ה סעיף ח.‘ ואף שמקום האכילה הוא עיקר מקום ההדלקה, מכל מקום במקרה זה, כיוון שאוכלים במקום אחר, ידליקו בביתם. אול“צ פרק י“ח הלכה ז,‘ והוסיף שם עוד שאם אין להם נרות גדולים שידלקו עד שישובו לביתם, תדליק את הנרות במקום שבו הם מתארחים בלא ברכה. ומה שכתבנו שכשהדליקו את הנרות סמוך לחשיכה ונשארו בביתם זמן מה, אין צריך שהנרות יישארו דולקים עד שישובו, הוא דווקא אם נשארו בבית לאחר שהחשיך קצת, אבל אם יוצאים מן הבית קודם שקיעת החמה, יש להקפיד שהנרות ידלקו עד שישובו.

בית מלון

המתארחים בבית מלון שאינו מאפשר לאורחיו להדליק אש בחדרים וקובע את מקום ההדלקה בלובי המלון, ידליקו בלובי בלא ברכה מפני שמקום הדלקת הנרות הוא אך ורק במקום בו אוכלים או לנים, כפי המבואר לעיל. והמברכים שם הרי זו ברכה לבטלה. ויכולים לברך על אור החשמל שבחדרם, ויברכו ’להדליק נר של שבת‘ וירימו את מתג החשמל.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני הדלקת נרות הלכה י“ט במקורות, וכתב שם שהמברכת בלובי בית המלון, הרי זו ברכה לבטלה. ילקו“י רס“ג סעיף י“ט, ולדעתו אם ישנה אפשרות להדליק בחדר האוכל, האישה המדליקה ראשונה, יכולה לברך על הדלקתה. ואם אי אפשר להדליק בחדר האוכל, תברך על אור החשמל שבחדרה. אול“צ פרק י“ח הלכה ד‘ בהערות, וכתב שם שאם חדר האוכל נמצא בבניין אחר, אזי הוא נחשב כמסעדה ציבורית, וממשמעות דבריו שם נראה שאי אפשר לברך בכי האי גוונא. ולדעתו אין לברך על אור החשמל כמבואר בפרק י“ח הלכה י“ב. וגם אם אינה נוהגת לברך על אור החשמל, ראוי שתשאיר אור קטן בחדרה משום שלום בית.

בחורים הדרים בפנימייה

בחורי ישיבה או חיילים השוהים בפנימייה, צריכים להדליק נר שבת בחדרם בברכה. ויברכו לפני ההדלקה. ויש להקפיד שהנרות ידלקו עד שיחזרו לחדרם לאחר סעודת ליל שבת. ויש מי שאומר שאם יש מעט אור בחדרם, אינם חייבים כלל בהדלקת הנרות.

מקורות וטעמים: משנ“ב רס“ג ס“ק ל.‘ חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף ט“ו, וכתב שם שידליקו הנרות בברכה. ואם כמה בחורים דרים בחדר אחד, ידליק אחד מהם ויפטור את השאר. אול“צ פרק י“ח הלכה ד,‘ וכתב שם שבן הנמצא בפנימייה, נחשב כסמוך על שולחן הוריו ונפטר בהדלקתם וכל חיוב הדלקתו הוא רק משום שלום בית. ולכן אם מגיע אור לחדרו, הרי הוא נפטר לגמרי מחובת הדלקה.

הדלקת רוב הפתילה

אישה המדליקה את נרות השבת, צריכה להדליק את רוב הפתילה היוצאת מן הנר. ולכן בשעת ההדלקה, לא תמהר לסלק את ידה ותמתין מעט עד שתידלק רוב הפתילה.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ד סעיף ח.‘ משנ“ב ס“ק כ“ו, וכתב שם שהטעם הוא כדי שתהא השלהבת עולה יפה בעת שמסלקת את ידה, כמו בהדלקת המנורה. משנ“ב ס“ק כ“ז, והביא בדבריו שדין זה שייך גם בנרות של שעווה וכיו“ב.

הדלקה בשמן זית

מצוה מן המובחר להדליק נרות שבת בשמן זית, וזהו מכבוד השבת ועל זה נאמר שכל הזהיר בנר מצוה לעשותו יפה, זוכה לבנים תלמידי חכמים שנאמר ”כי נר מצוה ותורה אור,“ דהיינו שהזהיר בנר מצוה, יזכה לאור התורה בביתו.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ד סעיף ו. משנ“ב ס“ק כ“ג, וכתב שם שמצווה מן המובחר להדליק בשמן זית משום שנמשך אחר הפתילה יותר משאר השמנים. שש“כ פרק מ“ג סעיף מ“ג. מסכת שבת כ“ג, שזוכה עבור זה לבנים תלמידי חכמים.

נתינת צדקה

יש עניין גדול לתת לצדקה שלוש מטבעות קודם הדלקת הנרות ולבקש לזכות לבנים תלמידי חכמים. ואף לאחר ההדלקה יש לבקש ולהתפלל לזכות לבנים תלמידי חכמים, משום שבזמן עשיית המצווה, התפילה נשמעת יותר מכל זמן אחר.

מקורות וטעמים: כה“ח רס“ג סעיף ל“ד. משנ“ב רס“ג ס“ק ב.‘ שש“כ פרק מ“ג סעיף כ“ח. חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף ו.‘

הוספת מים בכוסית

נשים המדליקות בשמן זית, יש להן להקפיד שלא למלא מים בתחתית כוסיות השמן, אפילו מיום שישי, אם מטרתן במילוי המים היא כדי לקרב את זמן הכיבוי. והדבר אסור משום שיש לחשוש שמא יבואו לעשות כן גם בעצם יום השבת. אך אם מטרתן במילוי המים היא כדי להגביה את השמן או כדי שהכוס לא תתנפץ מחמת חום האש, הדבר מותר.

מקורות וטעמים: שו“ע רס“ה סעיף ד.‘ משנ“ב ס“ק ט“ו. ילקו“י רס“ה סעיף ג,‘ וכתב שם שאם מטרתו להגביה את השמן, מותר. אול“צ פרק י“ח הלכה י“ז, וכתב שם שאם מטרתו במילוי המים היא משום שחושש כי הכוס תתנפץ מחמת החום, מותר.

תפילת מנחה לאחר ההדלקה

לכתחילה נכון שאישה המדליקה נרות שבת, תתפלל מנחה קודם שתדליק את הנרות. ואם שכחה להתפלל מנחה תחילה או שהזמן דחוק, מותר לה להתפלל מנחה לאחר הדלקת הנרות. ויש מי שאומר שמכיוון שהדליקה נרות וקיבלה עליה את השבת, אינה רשאית להתפלל לאחר מכן מנחה של חול.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף י.‘ בא“ח פרשת נח הלכה ט,‘ ולדעתו אישה שהדליקה נרות, אינה יכולה להתפלל מנחה. משנ“ב רס“ג ס“ק מ“ג, ודעתו כדעת הבא“ח. ולדעת החזו“ע, אישה המקבלת שבת בהדלקה, יכולה להתפלל מנחה לאחר מכן וכל שכן אם אותה אישה נוהגת שלא לקבל שבת בעת ההדלקה שיכולה להתפלל מנחה.

שתיית מים לאחר ההדלקה

אישה שהדליקה את נרות השבת וחשה צימאון, מותר לה לשתות מים, תה או קפה כל עוד לא שקעה החמה ואפילו אם נוהגת לקבל שבת בהדלקה.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני הדלקת נרות סעיף כ“ב. שש“כ פרק מ“ג סעיף מ“ו.