דיני בישול בשבת

אסור לבשל דבר חי בשבת והעושה כן עובר על מלאכת מבשל. ופעולת הבישול אינה רק כאשר אדם מניח דבר חי על גבי האש, ולעיתים יש איסור בישול מדאורייתא גם בדברים מבושלים. וכגון תבשיל לח וקר שאסור להניחו על גבי על האש על אף שהוא כבר מבושל, והעושה כן, עובר על איסור בישול. וכמו כן, לעיתים יש איסור בישול גם בדבר שאינו מונח על גבי האש עצמה. וכגון כאשר שם דבר שאינו מבושל בתוך מים רותחים אף על פי שאינם מונחים על גבי האש, לעיתים יש בכך משום איסור בישול. ולכן אין להניח קפה ועלי תה בתוך מים רותחים הנמצאים בקומקום משום שיש בכך איסור בישול. וכמו כן, לעיתים יש איסור בישול גם בדבר המונח כבר על גבי האש. ודבר זה אסור כאשר האדם עושה פעולה הגורמת לזירוז תהליך הבישול. ולכן אין לכסות במגבת, סיר שיש בתוכו תבשיל שלא נתבשל לגמרי. והדבר אסור משום מבשל, שהרי הוסיף חום לתבשיל ומיהר את בישולו.

בישל במזיד

אדם שבישל בשבת במזיד, דהיינו שידע ששבת היום וידע שמלאכה זו אסורה ואף על פי כן עשה אותה, אסור לאותו אדם לאכול מאותו המאכל לעולם, ולאנשים אחרים מותר לאכול את המאכל במוצאי השבת. ואם המבשל הוא אדם העושה זאת באופן קבוע לצורך אנשים אחרים, כגון שהוא בעל מסעדה וכדומה המבשל בשבת לצורך מוצאי שבת, אסור לאכול מאכלים אלו לעולם אף לאחרים.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף א.‘ רמ“א שם, וכתב שדין זה הוא לאו דווקא בבישול, וכל מלאכה שנעשתה בשבת, אסור לכל ליהנות ממנה במהלך השבת. ילקו“י שי“ח סעיף ח,‘ וכתב שם שאם עושה זאת באופן קבוע למען אחרים, אסור ליהנות ממלאכתו. אול“צ פרק ל‘ הלכה א.‘ כה“ח שי“ח ס“ק י“ב, והוסיף שיש בזה משום ”לפני עיור לא תיתן מכשול“ ומסייע בידי עוברי עבירה. ובס“ק י“א כתב שהמבשל בשבת במזיד, התבשיל אסור לו ולבני ביתו לעולם.

בישל בשוגג

אדם שבישל בשבת בשוגג דהיינו ששכח ששבת היום או שלא ידע כי מלאכה זו אסורה, התבשיל אסור לו ולאחרים באכילה ביום השבת, ובמוצאי שבת התבשיל מותר לו ולאחרים.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף א.‘ ילקו“י שי“ח סעיף ג,‘ ולדעתו אף במקום צורך גדול, אין להקל באכילת התבשיל בשבת. ולבני אשכנז מבואר במשנ“ב ס“ק ו,‘ שבמקום צורך אפשר להקל ולאכול ביום השבת אם נתבשל בשוגג, וכך יש להורות לבני אשכנז.

עבר על איסור תורה בדבר השנוי במחלוקת

אדם שעבר על דבר שיש הסוברים שאסור לעשותו ויש הסוברים שמותר לעשותו, מותר ליהנות מאותה מלאכה בדיעבד על אף שלהלכה נפסק שהדבר אסור. ולכן אדם שהניח מרק קר על גבי הפלטה כדי לחממו בשבת, אף שלכתחילה אסור לעשות כן משום שאנו פוסקים כדעת מרן השולחן ערוך שיש בישול אחר בישול בדבר לח, מכל מקום, מכיוון שלשיטת הראשונים האחרים הדבר מותר, אנו מקילים שבדיעבד מותר ליהנות מהמרק החם. וכמו כן, אם היה מונח על גבי הפלטה סיר שהתבשיל שבתוכו לא מבושל כל צרכו אך היה מבושל שליש בישולו, ובא אדם ופתח את המכסה וסגר אותו בשנית, אף שעבר על איסור של ’תוספת בישול,‘ מכל מקום מותר ליהנות מהתבשיל מכיוון שיש הסוברים שאין בישול בתבשיל שנתבשל שליש בישולו.

מקורות וטעמים: משנ“ב שי“ח ס“ק ב.‘ חזו“ע דיני הנאה ממעשה שבת סעיף ב.‘ ילקו“י שי“ח סעיפים נ“ח נ“ט. החזו“א מבאר כיצד משערים שליש בישול. מוודאים מה הוא משך בישולו של אותו מאכל מעת שהתחיל לרתוח, ומחלקים את הזמן לשלוש. ונביא דוגמא לדבר, אם זמן בישול המאכל מעת שהחל לרתוח הוא שעה, הרי ששליש בישולו הוא עשרים דקות, וכן על זו הדרך. וכמובן שכל ההיתר לאכול את התבשיל הוא דווקא אם נודע רק לאחר שהתבשיל התבשל, שהמכסה הוחזר, אך אם הדבר נודע מיד, יש להסיר את הסיר מהפלטה כדי שהתבשיל לא ימשיך להתבשל.

עבר על איסור דרבנן

אדם שעבר על איסור דרבנן בשבת, אם עשה זאת במזיד, אסור ליהנות ממלאכתו בשבת ובמוצאי שבת מותר. ואם עשה זאת בשוגג, מותר ליהנות ממלאכתו בעצם השבת. ולכן, אדם שהדליק מאוורר בשבת ועבר בכך על איסור דרבנן, אם עשה זאת במזיד וידע ששבת היום וידע שאסור להדליק מאוורר בשבת, אסור ליהנות מן המאוורר בשבת. ואם עשה זאת בשוגג ולא ידע שהיום שבת או שלא ידע שהדבר אסור, מותר לו ולאחרים ליהנות מן המאוורר בשבת, משום שהדלקת מאוורר בשבת היא איסור מדרבנן.

מקורות וטעמים: ילקו“י שי“ח סעיפים ס“ט ע“א, והדלקת המאוורר בשבת היא איסור דרבנן משום שיש בהדלקתו איסור הולדת זרם שהוא איסור דרבנן.

סיר המונח על גבי הפלטה

סיר המונח על גבי הפלטה מיום שישי ויש בתוכו מאכל שאינו מבושל כל צרכו, יש להיזהר מכמה דברים הקשורים לאיסור בישול על אף שהתבשיל חם בחום של יד סולדת.

א. אין להחזיר על גבי הפלטה סיר שהוסר ממנה.

ב. אם פתח את מכסה הסיר, אסור לשוב ולסוגרו, ואם עשה כן עליו להסיר את הסיר מהפלטה מיד.

ג. אין לקרב את הסיר מצידי הפלטה אל מרכזה כדי שיעמוד במקום בו נמצאים גופי החימום.

ד. אין לכסות את הסיר בכיסוי נוסף כגון מגבת וכדומה, משום שבזה ממהר את בישול המאכל.

לסיכום הדברים, סיר המונח על גבי הפלטה ויש בתוכו מאכל שאינו מבושל כל צרכו, אין להזיז את הסיר למקום חם יותר ואין להרים את מכסהו ואין לכסותו במגבות וכדומה.

מקורות וטעמים: שו“ע רנ“ד סעיף ד.‘ וכל הדברים הללו הם מטעם שממהר את פעולת הבישול. שו“ע שי“ח סעיף ד,‘ וכתב שם שאף אם התבשל כשיעור מאכל בן דרוסאי שזהו חצי בישולו, עדיין שייך בו משום בישול כל זמן שאינו מבושל כל צורכו. שש“כ פרק א‘ סעיף מ“א.

הוצאת תבשיל מן הסיר

אחד מהדברים המזרזים את מלאכת הבישול היא ההגסה הנעשית תוך כדי בישול דהיינו בחישת התבשיל על ידי כף וכדומה הגורמת למהר את בישול התבשיל. ולכן אסור להגיס בתבשיל רותח בשבת אם אינו מבושל כל צרכו. ואסור אף להוציא אוכל מסיר זה. ויש להמתין שהתבשיל לא יהיה חם בחום של יד סולדת ואז מותר להוציא ממנו ולבחוש בו. ולכן סיר שיש בתוכו מאכל שלא נתבשל כל צרכו, אסור להוציא ממנו בכף או לבחוש את התבשיל שבתוכו, משום שבזה ממהר את פעולת הבישול. ודבר זה אסור בין אם הסיר נמצא על גבי הפלטה ובין אם הסירוהו מעליה. וכל זמן שהסיר חם בחום של יד סולדת, אסור לבחוש בו ולהוציא ממנו תבשיל. ואם התבשיל מבושל כל צרכו ואינו מונח על גבי הפלטה, מותר להוציא ממנו תבשיל ומותר לבחוש בו. ואם הסיר מונח על גבי הפלטה והוא מבושל כל צרכו, מעיקר הדין מותר להוציא ממנו תבשיל ולבחוש בו, אך טוב להחמיר שלא להוציא ממנו תבשיל, בעודו על הפלטה אלא אם כן הוא משאירו שם לצורך הסעודה הבאה או לצורך אורחים וכדומה.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף י“ח, וכתב שם שתבשיל שלא נתבשל כל צרכו, אין מוציאים ממנו בכף וכל שכן שאין בוחשים בו אפילו כשאינו מונח על האש. ואם התבשיל מבושל כל צרכו ואינו מונח על האש, מותר אפילו להגיס בו. ילקו“י שי“ח סעיף מ“ו, וכתב שם שמותר להוציא מסיר שהתבשיל שבו מבושל כל צורכו ולהגיס בו אפילו כשהוא עומד על גבי הפלטה ואין לחוש שנראה כמבשל, משום שאין דרך לבשל על גבי הפלטה. אול“צ פרק ל‘ הלכה ט“ו, ולדעתו, סיר הנמצא על גבי הפלטה והתבשיל שבתוכו מבושל כל צורכו, יש להקל ולהוציא ממנו רק אם משאיר אותו על גבי הפלטה לצורך אורחים או לצורך הסעודה הבאה.

הוספת מים לסיר החמין

בני ספרד הנוהגים כהוראת מרן השולחן ערוך, אין להם להקל ולהוסיף מים רותחים לסיר החמין כשהחמין הולך ומצטמק. ואין חילוק אם מערה את המים הרותחים מכוס או מהקומקום עצמו. ובמצב כזה ישנה אפשרות אחרת כמובא במקורות.

מקורות וטעמים: שו“ע רנ“ג סעיף ד. משנ“ב רנ“ג ס“ק פ“ד. חזו“ע דיני שהייה והטמנה סעיף י“ד ובדיני מבשל סעיף כ“ג. וכאשר החמין הולך ומתייבש, יכול להניח מגש הפוך על גבי הפלטה ולהניח עליו את סיר החמין, וכך החמין יישאר חם ולא יוסיף להתייבש. וישנה אפשרות נוספת והיא שיניח שקית מים בתוך סיר החמין בערב השבת, ובשבת בבוקר, אם יש צורך בכך, יחוררה והמים שבתוכה ישפכו לתוך הסיר, ואין בזה שום חשש. אול“צ פרק י“ז הלכה ח,‘ ולדעתו אלו שנהגו להקל ולערות מים רותחים לסיר מתוך הקומקום וכך היה מנהגם מעולם, רשאים להמשיך במנהגם ויש להם על מה שיסמכו. ובדיעבד אם עבר אדם ושפך מים חמים לתוך סיר החמין, התבשיל מותר באכילה.

הנחת דבר לח על הפלטה

יש בישול אחר בישול בלח, דהיינו דבר שהוא לח כגון מרק או רוטב, אף שנתבשל כבר פעם אחת, שייך בו בישול פעם שנייה, והמחממו לאחר שהתקרר עובר על איסור בישול מן התורה. ולכן, מאכל קר עם רוטב או מרק וכדומה, אסור להניחו בשבת על גבי הפלטה אף שכבר בישלו ביום שישי, משום שבדבר לח יש בישול אחר בישול.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף ד.‘ משנ“ב שי“ח ס“ק כ“ג, שיש בזה איסור בישול מן התורה. וביאור הדברים הוא שבדבר לח איסור הבישול הוא עצם החימום ובכל פעם שחוזרים ומחממים אותו, עוברים על האיסור, מה שאין כן בדבר יבש שבו עצם הבישול הוא לעשות את המאכל ראוי לאכילה.

הנחת דבר לח על גבי פלטה כבויה

אין להניח תבשיל לח על גבי פלטה דולקת אך כאשר הפלטה כבויה על ידי שעון שבת, מותר להניח עליה תבשיל לח בזמן שהיא כבויה כדי שתחמם את התבשיל בעת שתידלק. ואדם הנצרך לחמם תבשילים בשבת, יכוון שעון שבת שידליק את הפלטה בזמן מסוים ויניח על גבה את התבשילים בטרם שנדלקה כדי שיתחממו לאחר מכן.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני שהייה והטמנה סעיף י“ג ובדיני מבשל סעיף י“ג, ועיקר טעמו להקל הוא משום גרמא שהרי הפלטה תידלק רק לאחר מכן ועוד שיש לצרף בזה את שיטת הרמב“ם שאין בישול אחר בישול בלח. לכן יש להקל בדבר. אול“צ פרק ל‘ הלכה י“ח, ולדעתו הדבר אסור.

הנחת דבר לח קרוש על גבי הפלטה

תבשיל יבש צונן המבושל כל צרכו ויש בו שומן או רוטב קרוש, מותר להניחו על גבי הפלטה בשבת כדי לחממו אף בעת שהפלטה דולקת. וטעם ההיתר הוא מאחר והתבשיל יבש בעת שמניחו על גבי הפלטה.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף ט“ז, והתיר שם לשים אינפאנדא )פשטידה שיש בתוכה שומן קרוש( כנגד האש במקום שהיד סולדת אע“פ שהשומן הקרוש חוזר ונימוח. משנ“ב ס“ק ק.‘ ילקו“י שי“ח סעיף ס“ב, ולדעתו מותר להניח שומן קרוש על גבי הפלטה, רק כאשר הוא מיעוט. אול“צ פרק ל‘ הלכה י“ד, ולדעתו טוב להחמיר שיהא רק מיעוטו רוטב אך מן הדין אפילו יש בו הרבה רוטב מותר. מנוחת אהבה פרק י‘ סעיף מ“ח. ועיקר הטעם להקל הוא משום שבזמן הנחת התבשיל על הפלטה, השומן נחשב כיבש אף שלאחר מכן יהפוך לנוזלי.

הנחת דבר לח לצורך חולה או תינוק

במקום צורך גדול כגון עבור חולה או תינוק, מותר לשים על גבי הפלטה דבר לח שהתבשל והצטנן, על מנת להפשירו. אך יש לעמוד על המשמר ולהקפיד שהמאכל לא יגיע לחום של יד סולדת בו. וכל ההיתר הוא דווקא לצורך תינוק או חולה ובתנאי שיקפיד שהמאכל לא יגיע לחום של יד סולדת בו, אבל בלאו הכי, הדבר אסור.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף י“ד, וכתב שם שאין להניח דבר לח במקום שיכול להגיע ליד סולדת אף אם דעתו להסירו משם קודם לכן. חזו“ע דיני מבשל סעיף י“ט. אול“צ פרק ל‘ הלכה י“ג במקורות. שש“כ פרק א‘ סעיף ט“ז. כה“ח שי“ח ס“ק קמ“ג, וכתב שם שהדרך לשער חום של יד סולדת היא על ידי שישער בעצמו האם ניתן לאכול ממאכל זה בדרגת החום בה הוא נמצא, ואם אפשר לאכלו, אין זה חום של יד סולדת, ואם אי אפשר לאכלו, הרי זה חום של יד סולדת. וכן מבואר בבא“ח פרשת בא הלכה ה.‘

דבר יבש ומיעוטו רוטב

מאכל יבש שיש בו מיעוט רוטב, אינו נחשב כדבר לח. ומותר להניחו על גבי הפלטה ולחממו כדין דבר יבש שלא שייך בו בישול אחר בישול.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני מבשל סעיף י“א. כה“ח שי“ח ס“ק ס“ב. אול“צ פרק ל‘ הלכה י“ג, ולדעתו גם כאשר יש מיעוט רוטב, אין להניח את התבשיל על הפלטה אלא אם כן כולו יבש.

בישול אחר אפייה וקלייה

כשם שאין בישול אחר בישול בדבר יבש כך אין בישול אחר אפייה או צלייה. ולכן מותר לשים שקדי מרק או חתיכות לחם בתוך מרק ואף מותר לערות את המרק עליהם ישירות מן הסיר, משום שדברים אלו עברו תהליך של אפייה ואין בישול אחר אפייה.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף ה.‘ ילקו“י שי“ח סעיפים ס“ד ס“ו, ולדעתו במקום שאפשר, טוב שלא יערה מכלי ראשון אלא מכלי שני, או שישים את הלחם לאחר שיצק את המרק לצלחת.

חימום חלה על גבי הפלטה

מותר להניח חלה על גבי הפלטה כדי לחממה ואין לחוש בזה לאיסור אפייה בשבת. וישנה מחלוקת האם מותר להניח חלה או לחם על גבי הפלטה כדי שיהפכו לצנימים. ואף שמעיקר הדין הדבר מותר, ראוי להחמיר בזה. ועל כן, אלו המניחים חלה על גבי הפלטה כדי לחממה, נכון שלא יניחו אותה ישירות על גבי הפלטה אלא יניחו אותה על גבי רשת וכדומה לזמן מועט כדי שהקרום התחתון של הלחם לא יתקשה.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני מבשל סעיף ב,‘ ולדעתו מותר להניח לחם על גבי הפלטה כדי שיהפוך לצנימים. בא“ח ברב פעלים חלק ב‘ סוף סימן נ“ב, ופסק שם לאסור. אול“צ פרק ל‘ הלכה ו,‘ וכתב שם שיש להחמיר בדבר מכיוון שהופך את הלחם לצנימים ובפרט שיכול לאוכלו גם בלי להפכו לצנימים. כה“ח שי“ח ס“ק ע“ח. שש“כ פרק א‘ סעיף ע“א, ולדעתו הדבר אסור.

חלה קפואה

מותר לחמם חלה על גבי הפלטה בשבת, וכאמור לעיל. אך אם החלה קפואה, אין להניחה ישירות על גבי הפלטה, משום שיש עליה גלדי קרח המתבשלים על ידי הפלטה. ולכן יש להוציא את החלה מההקפאה זמן מה בטרם שמניחה על גבי הפלטה כדי שהקרח שעליה יימס וכך יוכל להניח את החלה על גבי הפלטה בלא שיבשל את הקרח.

מקורות וטעמים: מנוחת אהבה פרק י‘ הלכה מ“ט. שש“כ פרק א‘ סעיף ע“א. אורחות שבת פרק א‘ הלכה י“ב.

נתינת מלח על גבי מאכל

מעיקר הדין, מותר לשים מלח בתוך תבשיל אפילו אם הוא נמצא בתוך הסיר שהוא כלי ראשון והוא עדיין רותח. וכל שכן שמותר לשים מלח בתבשיל הנמצא בתוך צלחת, בין אם הוא תבשיל לח ובין אם הוא תבשיל יבש. והמחמיר לא לתת מלח בתוך כלי ראשון, תבוא עליו הברכה.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף ט.‘ וגם כאשר יש לאדם אוכל חם בצלחתו, טוב יותר שימתין שהאוכל יתקרר מעט ורק אז ישים עליו מלח ושאר תבלינים, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, ובפרט שממילא אין אדם אוכל את מאכלו כאשר הוא רותח. בא“ח פרשת בא הלכה י,‘ ולדעתו טוב להיזהר שלא לשים מלח אפילו בכלי שני ולהמתין עד שיתקרר מעט.

נתינת תבלין על גבי מאכל

אסור לתת בשבת תבלין כגון פלפל או כמון לתוך סיר שהוא כלי ראשון אף לאחר שהורידוהו מעל האש, משום שתבלין מתבשל בכלי ראשון. אבל לאחר שהעבירו את התבשיל לתוך צלחת או קערה, מותר לתת עליהם תבלין משום שתבלין לא מתבשל בכלי שני.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף י.‘ שש“כ פרק א‘ הערה קנ“ב, והביא שם שבימינו שהתבלינים טחונים דק דק, יש בהם משום בישול גם בכלי שני ואסור לתת אותם שם. ולכן הטוב ביותר הוא שגם כאשר יש לאדם תבשיל חם בצלחת, שימתין שהתבשיל יתקרר מעט ואז ישים עליו מלח ושאר תבלינים, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות ובפרט שממילא אין אדם אוכל את מאכלו כאשר הוא רותח ובלאו הכי מחכה שיתקרר כדי שיוכל לאוכלו וכפי האמור לעיל.

דבר גוש בכלי שני

לבני ספרד, כלי שני אינו מבשל בין אם יש בו דבר לח כגון מרק וכדומה ובין אם יש בו דבר גוש כגון תפוח אדמה או אורז וכדומה. ולכן מותר לערות מרק צונן על אורז חם בחום של יד סולדת המונח בכלי שני.

מקורות וטעמים: חזו“ע דיני מבשל סעיף ט“ז. יש שחילקו בין דבר לח לדבר גוש המונח בכלי שני, וטעמם שדבר לח כמו מרק מתפשט בצלחת והולך ומתקרר, מה שאין כן דבר גוש שנשאר עומד במקומו ואינו מתקרר כל כך. ולכן לדעתם, גוש המונח בכלי שני, אינו נחשב ככלי שני. אולם להלכה גם דבר יבש המונח בכלי שני, נחשב ככלי שני שאינו מבשל.

שטיפת ביצה חמה

מותר לשטוף ביצה חמה בקליפתה בזרם מים ואין בכך משום איסור בישול המים. וכמו כן מותר לשים ביצה חמה בתוך כלי עם מים קרים כדי שתתקרר ואין לחוש לכך שהמים מתבשלים.

מקורות וטעמים: שש“כ פרק א‘ סעיף ס“ז. אול“צ פרק ל‘ הלכה ט“ז. ולבני אשכנז אסור לשים ביצה חמה בתוך מים כמבואר במשנ“ב שי“ח ס“ק ע“ח, שאין לתת בשר רותח לתוך רוטב צונן, שמכיוון שאינו מתערב, הוא מבשל כדי קליפה.

שקדי מרק

מותר לתת בשבת שקדי מרק או פת לתוך צלחת מרק, ובפרט אם יצקו את המרק לצלחת בעזרת מצקת שבאופן זה הצלחת נחשבת ככלי שלישי. וגם אם הערו את המרק לצלחת ישירות מן הסיר, מותר לשים בתוכה שקדי מרק או פת, אך טוב ונכון לצקת את המרק בעזרת מצקת כדי שהצלחת תחשב ככלי שלישי.

מקורות וטעמים: שו“ע שי“ח סעיף ה.‘ חזו“ע דיני מבשל סעיף ה.‘ והטעם הוא משום שדברים אלו הם אפויים ומעיקר הדין אין בישול אחר אפייה. אול“צ פרק ל‘ הלכה י“ז, ולדעתו אם הוציאו מרק מסיר המונח על גבי הפלטה בעזרת מצקת, יש למצקת דין של כלי ראשון, ואם הוציאו במצקת מסיר שאינו מונח גבי על הפלטה, המצקת נחשבת ככלי שני.

כוס שיש בתוכה טיפות מים

אדם הרוצה למזוג מים חמים מן המיחם לתוך כוס שיש בה טיפות ורסיסי מים שנותרו מן השטיפה, עליו לנגב את הכוס היטב קודם שימזוג לתוכה מים חמים, משום שהמים החמים מבשלים את הטיפות הנמצאות בכוס ונמצא מבשל בשבת. ואם מנער את הכוס היטב, מעיקר הדין, די בכך ואין צריך לנגבה ממש.

מקורות וטעמים: אול“צ פרק ל‘ הלכה י,‘ וכתב שם שיש לנגב הכוס לגמרי אך אם היא רטובה ממים שרתחו כבר פעם אחת, אין צריך לייבשה. חזו“ע דיני מבשל סעיף כ“ב.