הקימה בבוקר
יתגבר כל אדם לקום בבוקר כארי לעבודת בוראו כי לכך נברא, לשרת ולעבוד למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ומיד בקומו משנתו יאמר ’מודה אני‘ ואין צריך ליטול ידיו קודם תפילה זו כיון שאין מזכיר בה שם ה‘ או כינויו.
מקורות וטעמים: שו"ע א' סעי' א'. רמ"א שם. משנ"ב ס"ק א' ח'. כה"ח ס"ק ד'. ובקומו משנתו ישהה מעט ולא יעמוד פתאום, בכדי שלא יזיק לגופו. ובלאו הכי בקומו משנתו אומר 'מודה אני' בישיבה ורק אז קם ממיטתו.
נטילת ידיים
מעיקר הדין מותר לאדם ללבוש מלבושיו ולעשות צרכיו קודם נטילת ידיים של שחרית, אך טוב ונכון להחמיר בזה כדעת הזוהר הקדוש וליטול ידיו מיד בקומו משנתו. ועל כל פנים יזהר שלא לגעת בפה, בחוטם, באוזניים ובעיניים קודם הנטילה.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' ג', שאין לגעת בידיו קודם נטילה בפה, בחוטם, וכו'. משנ"ב א' ס"ק ב', ושם הביא את דברי הזוהר הקדוש שהחמיר בזה מאוד וכתב שכאשר אדם מתעורר משנתו, יקום וייטול ידיו מיד אף שבדעתו לשוב ולשכב. וכל שכן שלא ילך ארבע אמות בלא נטילת ידיים. בא"ח פרשת תולדות הלכה ו'. כה"ח ס"ק ד' – ו', ודעתם כדעת הזוהר הקדוש. אול"צ פרק א' הלכה ג', ולדעתו אדם הנצרך מאוד לנקביו בבוקר, אסור לו להשהות עצמו ועל כן יפנה קודם שייטול ידיו, אולם יזהר שלא יגע באיבריו. הליכות עולם דיני השכמת הבוקר סעי' א', ולדעתו מעיקר הדין אין איסור ללכת ארבע אמות בלא נטילה והמחמיר תבוא עליו ברכה. בא"ח פרשת תולדות הלכה ט"ו, וכתב שם שאם הולך לישון לאחר חצות הלילה או שקם קודם חצות הלילה אין צריך להיזהר בכל זה, מאחר ואין רוח רעה שורה על האדם אם אינו ישן בעת חצות הלילה.
טעמי הנטילה
בנטילת ידיים של בוקר נאמרו כמה טעמים ואלו הם:
א. לפי שידיו של אדם
עסקניות הן ומן הסתם נגע בלילה במקומות המכוסים. ומשום כן תיקנו חז“לברכה על הנטילה לקריאת שמע ותפילה.
ב. לפי שבבוקר אחר השינה נעשה האדם כבריה חדשה. ועל כן אנו מודים לו יתברך שבראנו לכבודו, לשרתו, לברך שמו, להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם
עבודתו.
ג. לפי שבלילה שורה רוח רעה על ידיו של האדם אף אם לא ישן.
ד. לפי שהאדם הישן טועם טעם מיתה ורוח רעה שורה על ידיו.
מקורות וטעמים: משנ"ב ד' ס"ק א'. כה"ח ס"ק ו'. וטעם א' הוא דעת הרא"ש, טעם ב' הוא דעת הרשב"א, טעם ג' הוא דעת הארחות חיים וטעם ד' הוא דעת הזוהר. וישנה נפקא מינה בין הטעמים כגון: א. האם צריך ליטול דווקא על ידי כלי. ב. מה דינו של אדם שלא ישן בלילה. ג. מה דינו של אדם שישן כשידיו מכוסות בכפפות. ולמעשה יש ליטול ידיים בכל בוקר, אך ישנן פעמים שבהן יש ליטול ידיים בלא ברכה, כפי שיבואר לקמן.
חיוב נשים בנטילת ידיים
נשים חייבות בנטילת ידיים של בוקר ותברכנה ’על נטילת ידיים‘ קודם הניגוב. ואם לא בירכה ברכה זו בשעת הנטילה, תברך בסמוך ל‘ברכות השחר‘.
מקורות וטעמים: משנ"ב ד' ס"ק י', וכתב שם להזהיר הנשים והקטנים ליטול ידיהם עם שחרית. ילקו"י ד' סעי' ט"ו, וכתב שם שאם לא בירכה קודם הניגוב, רשאית לברך לאחר הניגוב. בא"ח פרשת תולדות הלכה י', וכתב שם שמדין חינוך יש לאדם להרגיל את בניו הקטנים ליטול ידיהם בברכה וכן שלא לגעת במאכלים קודם הנטילה כדי שלא
נגיעה במאכלים קודם נטילה
יש להיזהר שלא לגעת במיני מאכל קודם נטילת ידיים של בוקר, משום שמטמאם בנגיעתו. ומכל מקום, אם עבר ונגע בדבר מאכל קודם נטילה, אין המאכל נאסר ומותר לאוכלו. ואם הוא מאכל שניתן לשטפו במים, כגון פירות וכיוצא בזה, טוב שידיחהו שלוש פעמים.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' ה'. משנ"ב ס"ק י"ד, וכתב שם שבדיעבד אין לאסור המאכל. כה"ח ס"ק כ'. כה"ח ס"ק כ"ג, וכתב שם שאין לחוש בנגיעת גוי במאכלים על אף שאינו נוטל ידיו בבוקר, משום שכל עניין הטומאה והרוח הרעה שייך רק בבן ישראל. עוד יוסף חי פרשת תולדות הלכה ו', וכתב שם שמאכל שנגעו בו קודם נטילה ילך לאיבוד. אול"צ פרק א' הלכה א', ולדעתו מעיקר הדין מותר המאכל באכילה, אך לכתחילה טוב להיזהר שלא לאוכלו. ואם אפשר ידיח את המאכל שלוש פעמים. ילקו"י ד' סעי' ל"ה, ושם הוסיף שירא שמיים יחמיר על עצמו וימנע מאכילתו אם אין הפסד מרובה בדבר. והקונים לחם וכיוצא בזה ממאפייה שעובדיה אינם נוטלים את ידיהם בשחרית, יש להם להקל ולסמוך על עיקר הדין, ומה גם שיש לסמוך מנהג העולם ששוטפים ידיהם בלאו הכי בכל בוקר, על אף שאינם עושים זאת על ידי כלי.
נטילה בכלי
נטילת ידיים של בוקר יש לעשותה על ידי עירוי מכלי. ויערה שלוש פעמים לסירוגין על כל אחת מידיו, כלומר שיצוק מים על יד ימין תחילה ולאחר מכן על יד שמאל וחוזר חלילה שלוש פעמים. ואם אין ברשותו כלי, ירחץ ידיו ישירות מן הברז שלוש פעמים לסירוגין בלא ברכה. וכשימצא כלי, ישוב וייטול ידיו כראוי.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' א' ב' ז'. רמ"א סעי' ז', וכתב שם שלעניין נטילה של שחרית אין מעכבים כלי וכח גברא ושאר דברים הפוסלים בנטילת ידיים לסעודה. משנ"ב ס"ק ט"ז, וכתב שם שאף בדיעבד כשנוטל ידיו בלא כלי, יכול לברך 'על נטילת ידיים'. אול"צ פרק א' הלכה ה', ודעתו כדעת המשנה ברורה שבדיעבד יברך 'על נטילת ידיים' גם אם נוטל ידיו בלא כלי. ילקו"י ד' סעי' א', ולדעתו אין לברך אם נוטל ידיו בלא כלי. בא"ח פרשת תולדות הלכה א'. כה"ח ס"ק י"ב, וכתב שם שלדעת האריז"ל ימלא הספל כשהוא אוחזו ביד ימינו ולאחר מכן יעבירו לשמאלו וייערה על יד ימינו, ולאחר מכן יעבירו לימינו ויערה על שמאלו, וכך יעשה ג' פעמים.
נטילת כל כף היד
לכתחילה יש ליטול את כל כף היד עד פרק הזרוע. ואם אין לו די מים, ייטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו כפי הנהוג ביום הכיפורים ובתשעה באב. ובשעת הנטילה יפשוט כפות ידיו כמי שרוצה לקבל דבר, ובשעת הברכה יגביה ידיו עד כנגד הראש.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' ב'. משנ"ב ס"ק ט'. כה"ח ס"ק ט"ו. ולדעת האריז"ל, לאחר שייטול ידיו לסירוגין ג' פעמים, יחכך ידיו זו בזו ג' פעמים כשאצבעותיו כלפי מעלה ולאחר מכן יגביה את ידיו כנגד ראשו ויברך ברכת 'על נטילת ידיים' ולאחר מכן ינגב ידיו. ואין לנגב את הידיים קודם הברכה. בא"ח פרשת תולדות הלכה ד'.
נטילת ידיים ביום הכיפורים ובתשעה באב
ביום הכיפורים ובתשעה באב נוטלים את הידיים עד סוף קשרי האצבעות, בשונה מן הנהוג בכל ימות השנה ליטול עד פרק כף היד. והטעם הדבר הוא משום שביום הכיפורים אין הרוח הרעה שולטת כל כך, וביום תשעה באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה כי כל היום הוא שלה בעוונותינו.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת תולדות הלכה ב'. ילקו"י ד' סעי' ו'.
נטילת יד אחת
אדם שידו מכוסה בתחבושת או בגבס, נוטל את ידו הבריאה בלבד ומברך ’אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים‘.
מקורות וטעמים: שו"ת רב פעלים ח"א סימן ח'. כה"ח ד' ס"ק ז'. ילקו"י ד' סעי' ז'.
ברכה על הנטילה
לאחר שנטל ידיו יברך ’על נטילת ידיים‘. ויש אומרים שימתין מלברך ברכה זו עד לאחר שינקה עצמו ויעמוד לקראת התפילה. ולכן בקומו בבוקר ייטול ידיו ולא יברך אלא יתפנה לצרכיו ולמלבושיו, ובעת שיהיה מוכן לתפילה ייטול ידיו שוב לסירוגין ויברך ’על נטילת ידיים‘ ויסמוך ברכה זו לברכת ’אשר יצר‘ ו‘אלוהי נשמה‘. ויש אומרים שיברך על הנטילה הראשונה של הבוקר אף שעדיין אינו מוכן לתפילה. ועיין במקורות ביאור הדברים.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' א'. משנ"ב ס"ק ד'. באו"ה ד"ה ואפילו. ושם הביא את דעת החיי אדם שהביא שהנכון ביותר לברך 'על נטילת ידיים' רק לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל, ובפרט אם נצרך לנקביו בעת הנטילה הראשונה שאז בוודאי אינו רשאי לברך, וכן היה נוהג הגר"א. אול"צ פרק א' הלכה ה' במקורות, ודעתו כדעת המשנה ברורה. אולם יש לציין שבכי האי גוונא לדעת רבים מהראשונים הוי ברכה לבטלה, משום שלאחר שנטל ידיו פעם ראשונה ולא בירך, שוב אינו יכול לברך בנטילה השנייה. וכן דעת הזוהר ורבנו האר"י ורבותינו המקובלים שכמותם אנו נוהגים בעניינים אלו משום שהברכה היא על הסרת הרוח רעה. ועל כן יש הסוברים שיברך מיד בנטילה הראשונה בקומו. ואם צריך לנקביו יכול להיפנות קודם הנטילה ויזהר שלא יגע במקומות המכוסים. וכשייצא מבית הכיסא ייטול ידיו ויברך על נטילת ידיים ויסמוך לה ברכת 'אשר יצר' ו'אלוהי נשמה' ולאחר מכן ירחץ פניו וילבש מלבושיו. ארחות מרן פרק א' הלכה א', ושם הביא שהנהגתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הייתה, שלא לחוש לדעת הזוהר הקדוש, אלא להתלבש תכף בקומו בבוקר ולאחר מכן להיפנות לצרכיו ולאחר מכן ליטול ידיו בברכה ובכך לצאת ידי חובת כל הדעות.
ברכה קודם הניגוב
יש לברך ברכת ’על נטילת ידיים‘ קודם שינגב ידיו כדי שיהיה ’עובר לעשייתן‘. וכן ראוי לעשות משום שלדעת האריז“ל הרוח הרעה נעקרת כבר בנטילת הידיים קודם הניגוב. ובדיעבד רשאי לברך אף לאחר שניגב ידיו, משום שיש הסוברים שהרוח הרעה נעקרת רק לאחר הניגוב.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת תולדות הלכה ה'. כה"ח ד' ס"ק ח'. ילקו"י ד' סעי' כ'. ולא כאחרונים שכתבו שהרוח הרעה נעקרת רק לאחר הניגוב. ואלו הנוהגים לברך ברכה זו בבית הכנסת יחד עם שאר 'ברכות השחר', יש להם על מה שיסמכו אך לכתחילה ראוי שינהגו כמבואר בהלכה. הלכה ברורה ג' סעי' ד', ומלבד הטעם שהבאנו שאפשר לברך לאחר הניגוב, יש לצרף בזה את דעות הראשונים הסוברים שבכל נטילה מברכים לאחר הניגוב, וגם את שיטת הסוברים שמותר לברך על מצוה לאחר זמנה, ולכן בדיעבד שפיר דמי לברך לאחר הניגוב.
הניעור בלילה לשתיית מים
המתעורר משנתו בלילה וחש צימאון, לכתחילה ייטול ידיו לסירוגין בלא ברכה, ויברך ’ברכת שהכל‘ וישתה. ובמקום שקשה עליו הדבר מחמת הקור וכיוצא בזה, רשאי לחכך את ידיו בבגדיו או בשמיכה וכיוצא בזה, ואז יברך על המשקה וישתה.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' י"ג. רמ"א שם. משנ"ב ס"ק כ"ח. והדבר תלוי בטעמי הנטילה, לדעת הרא"ש שנוטל ידיו משום שבלילה נוגע מתוך שינה במקומות המכוסים, אין דין זה שייך באדם שניעור כל הלילה ויודע שלא נגע במקומות אלו. ולדעת הרשב"א שנעשה בלילה בריה חדשה, לא פלוג רבנן וצריך נטילה. וכמו כן יש להסתפק לעניין רוח רעה, האם השינה גורמת לרוח רעה או הלילה גורם לה. ולכן יש ליטול ידיו בלא ברכה. משנ"ב ס"ק ל', ולדעתו מי שהיה ניעור כל הלילה ובבוקר נפנה לצרכיו, ייטול ידיו ויברך 'על נטילת ידיים' ו'אשר יצר', אך מנהג הספרדים אינו כן ואין מברכים 'על נטילת ידיים' אף אם נפנה לצרכיו.
הניעור כל הלילה
מי שהיה ניעור כל הלילה, כמנהגנו בליל חג השבועות ובלילות נוספים, יש להסתפק האם צריך ליטול ידיו שחרית כדי להעביר את הרוח הרעה מידיו, ולכן ייטול ידיו בעלות השחר בלא ברכה.
מקורות וטעמים: שו"ע ד' סעי' י"ג. רמ"א שם. משנ"ב ס"ק כ"ח. והדבר תלוי בטעמי הנטילה, לדעת הרא"ש שנוטל ידיו משום שבלילה נוגע מתוך שינה במקומות המכוסים, אין דין זה שייך באדם שניעור כל הלילה ויודע שלא נגע במקומות אלו. ולדעת הרשב"א שנעשה בלילה בריה חדשה, לא פלוג רבנן וצריך נטילה. וכמו כן יש להסתפק לעניין רוח רעה, האם השינה גורמת לרוח רעה או הלילה גורם לה. ולכן יש ליטול ידיו בלא ברכה. משנ"ב ס"ק ל', ולדעתו מי שהיה ניעור כל הלילה ובבוקר נפנה לצרכיו, ייטול ידיו ויברך 'על נטילת ידיים' ו'אשר יצר', אך מנהג הספרדים אינו כן ואין מברכים 'על נטילת ידיים' אף אם נפנה לצרכיו.
הישן ביום
אדם הישן ביום יותר ממחצית השעה, יש להסתפק האם צריך ליטול ידיו ולברך כשניעור משנתו, ולכן ייטול ידיו בלא ברכה. ואם ישן פחות משיעור זה אינו צריך נטילה.
מקורות וטעמים: ו"ע ד' סעי' ט"ו. משנ"ב ס"ק ל"ד. באו"ה ד"ה דוד. ילקו"י ד' סעי' י"ג. והדבר תלוי בספק האם השינה גורמת לרוח רעה או הלילה גורם לרוח רעה. ומה שכתבנו שיעור חצי שעה, הנה מבואר בגמרא במסכת סוכה כ"ו שדוד המלך היה נזהר שלא לישון שתין נשמין (שישים נשימות) כדי שלא יטעם טעם מיתה. ובשיעור זה רבו הדעות, יש אומרים שהוא שלוש שעות, יש אומרים שהוא חצי שעה ויש אומרים שהוא שלוש דקות, ולמעשה נוקטים כדעת הסוברים שהוא חצי שעה.
נטילת ידיים לשאר דברים
באופנים מסוימים יש לאדם ליטול ידיו מטעמים אחרים כגון: היוצא מבית הכיסא או הנוגע במקומות המכוסים בגופו. אולם ישנו חילוק בין הנטילות השונות והוא שנטילת ידיים של בוקר הינה משום רוח רעה ואף נטילת ידיים של בית הכיסא אף היא משום רוח רעה רפה, אך נטילת ידיים לאחר שנגע במקומות המכוסים שבגופו, הינה משום זיעה.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת תולדות הלכה י"ז. אול"צ פרק א' הלכה ט"ו, וכתב שם שכל אלו הדברים אינם צריכים נטילת ידיים בכלי, אולם לכתחילה טוב שייטול בכלי גם באופנים אלו. ילקו"י ד' סעי' מ"ב, וכתב שם שבכל אלו אין צריך נטילה דווקא בכלי.
