מנהג תענית
יש הנוהגים להתענות בערב ראש השנה, ויש מהם האוכלים מעט קודם עלות השחר כדי להתחזק בטרם התענית. והאוכלים קודם עלות השחר, נכון שיתנו בפיהם בטרם יעלו על משכבם ויאמרו שיש בדעתם לאכול ולשתות קודם עלות השחר, לאחר שיקומו משנתם. ובכל אופן טוב להחמיר ולהימנע מאכילה אפילו קודם עלות השחר, משום שעל פי הזוהר הקדוש אסור לאכול בעת זו אף על ידי תנאי.
מקורות וטעמים: שו"ע תקפ"א סעי' ב'. משנ"ב ס"ק ט"ז. רמ"א שם, וכתב שם שיש הנוהגים לאכול קודם עלות השחר לאחר שקמו משנתם, כדי שלא לנהוג בחוקות העכו"ם המתענים בערב יום אידם. כה"ח ס"ק ס"ט, וכתב שם שאין לאכול קודם עלות השחר והוא איסור חמור על פי הזוהר הקדוש. והוסיף שעל כל פנים, מותר בשתיית תה או קפה לחיזוק כוחו. חזו"ע דיני דברים הנוהגים בערב ר"ה סעי' ג'. ובמקורות הרחיב את היריעה בעניין זה.
וידוי ונפילת אפיים בשחרית
אין אומרים בתפילת שחרית של ערב ראש השנה וידוי, 'נפילת אפיים', 'מזמור יענך' ו'תפלה לדוד'. וכן נוהגים בכל ערב יום טוב. ובסליחות של ערב ראש השנה הנאמרות באשמורת הבוקר, אומרים וידוי ו'נפילת אפיים' אפילו אם נמשכו עד אחר עלות השחר קודם נץ החמה.
מקורות וטעמים: שו"ע תקפ"א סעי' ג'. משנ"ב ס"ק כ"ב כ"ג. כה"ח ס"ק ע"ד, וכתב שם שלפי זה, הדין פשוט שבמנחה של יום קודם, אומרים וידוי ו'נפילת אפיים', שהרי אפילו באשמורת הבוקר של ראש השנה אומרים זאת בסליחות. והוא הדין שאומרים וידוי במנחה של היום שקודם ערב יום הכיפורים, שהרי בערב יום הכיפורים אומרים וידוי במנחה, אך בשאר ימים טובים וכיוצא בזה אומרים את הכלל: "כל שאין אומרים וידוי ו'נפילת אפיים' באותו יום, אין אומרים אף במנחה של היום שלפניו". חזו"ע דיני דברים הנוהגים בערב ר"ה סעי' ב'.
התרת נדרים
נהגו לעשות התרת נדרים בפני שלושה בערב ראש השנה, ולהתיר כל מיני נדרים שנדר במשך השנה, על מנת שלא יכנס ליום הדין כשבידו עוון נדרים. ויכולה האישה למנות את בעלה לשליח להפרת נדריה. ובעת שהבעל עושה התרת נדרים, יוסיף ויאמר בפיו שמתיר גם את נדרי אשתו.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני דברים הנוהגים בערב ר"ה סעי' א'. הליכות שלמה דיני ומנהגי ראש השנה סעי' י, ושם כתב שהנשים יכולות לסמוך על התרת הנדרים שעושים בערב יום הכיפורים באמירת 'כל נדרי'. והתרת נדרים חלה רק על נדרים שאינו זוכרם או שמסופק אם נדר כלל, אך אינה חלה על נדרים שזוכרם, שיש להתירם על ידי פתח וחרטה כדת וכדין. ויש הנוהגים לעשות התרת נדרים גם בראש חודש אלול, ארבעים יום קודם יום הכיפורים, ויש סמך מהזוהר למנהג זה.
הליכה לבית העלמין
יש הנוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות. וההולך לבית הקברות לא ישים מגמתו כנגד המתים אלא יבקש רחמים מהקב"ה בזכות הצדיקים שוכני עפר. ולכהנים אסור לחלוטין ללכת לבית הקברות, ואפילו לעלות לקברי צדיקים.
מקורות וטעמים: רמ"א תקפ"א סעי' ד'. משנ"ב ס"ק כ"ז, והוסיף שם שאין ללכת על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד. חזו"ע דיני דברים הנוהגים בערב ר"ה סעי' ו', ושם כתב שאין כל היתר לכהנים לעלות לקברי צדיקים.
תספורת ובגדי חג
מסתפרים וגוזזים הציפורניים ולובשים בגדי חג לכבוד ראש השנה אף על פי שהוא יום הדין, מפני שאנו סמוכים ובטוחים בחסדי ה' יתברך, שיוציא משפטנו לטובה.
מקורות וטעמים: שו"ע תקפ"א סעי' ד'. חזו"ע דיני דברים הנוהגים בערב ר"ה סעי' ה'.
טבילה במקווה
ראוי ונכון לטבול במקווה טהרה בערב ראש השנה. וגם מי שכל ימות השנה אינו נוהג לטבול, ישתדל לטבול קודם ראש השנה כדי לטהר את גופו. ובידוע שטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש.
מקורות וטעמים: רמ"א תקפ"א סעי' ד'. משנ"ב ס"ק כ"ו, ושם כתב שמי שאינו יכול ללכת למקווה מכל סיבה שהיא, ירחוץ את גופו בתשעה קבין מים שהם כשנים עשר ליטר. דהיינו שיעמוד תחת זרם המים כשתי דקות וישים את שתי ידיו כנגד החזה כמי שעומד בתפילה, כדי שהמים ישטפו את כל גופו. ודבר זה מועיל לסילוק הטומאה אך לא לתוספת קדושה, שאת זאת אפשר להשיג רק על ידי טבילה במקווה טהרה. כה"ח תקכ"ט ס"ק ל"ב. חזו"ע דיני דברים הנוהגים ערב ר"ה סעי' ז'. והשעה הרצויה לטבילה היא משעה חמישית ולמעלה, דהיינו כשעה קודם חצות היום.
הדלקת נרות
בערב ראש השנה, הנשים מדליקות נרות ומברכות "להדליק נר של יום טוב". ויש להן לברך ולאחר מכן להדליק, גם אם בהדלקת נרות שבת הן נוהגות להדליק ולאחר מכן לברך. ונכון שלא תברכנה 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות, ותצאנה ידי חובה ב'ברכת שהחיינו' שבקידוש.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני סדר ראש השנה סעי' א'. חסד לאלפים סי' רס"ג סעי' ה', ושם כתב שמנהג הנשים לברך 'ברכת שהחיינו' בעת הדלקת הנרות, אין לו יסוד ושגגה הוא. וצריכה האישה להכין מערב החג הראשון את נרות ליל החג השני ושבת קודש. ובנוסף לכך יש להדליק נר נשמה הדולק לפחות ארבעים ושמונה שעות, כדי שיוכלו להדליק ממנו על ידי העברת אש מאש.
זמן ההדלקה ביום טוב שני
יש הנוהגים להדליק נרות ביום טוב שני רק משחשיכה, משום שחוששים שאם ידליקו קודם לכן, הדבר יחשב כהכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ויש הסוברים שדבר זה אינו נחשב כהכנה מיום ליום, משום שנהנה מאור הנרות כבר בשעת ההדלקה.
מקורות וטעמים: חזו"ע מנהגי ר"ה סעי' ב', ולדעתו מותר להדליק נרות יום טוב שני ביום טוב ראשון סמוך לחשיכה ואין בזה משום איסור הכנה. ודעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א, שיש להדליק את נרות יום טוב שני בצאת הכוכבים ולא קודם לכן.
פתיל צף
צף, יכינו את הפתילות של שני הימים קודם כניסת החג, – המדליקים נרות בפתיל ויכניסו אותן למצוף.
מקורות וטעמים: שש"כ פרק ל"ג הערה מ"ט. וטעם הדבר הוא משום שיש הסוברים שיש בהכנסת הפתילה למצוף משום תיקון כלי, שהרי אינם ראויים לשום שימוש כשהם נפרדים זה מזה. ולכן לכתחילה יכינם מבעוד יום, ובדיעבד אם לא עשה כן מערב החג, רשאי להקל ולהכינן ביום טוב. ואלו המדליקים בנרונים הנתונים בפחיות, רשאים לסלקם ביום טוב ראשון ולשים אחרים במקומם, ואינם נחשבים כמוקצה, משום שראויים הם לשימוש חוזר.
הדבקת הנרות לפמוטים
יש להיזהר שלא להדביק את נרות השעווה לפמוטים ביום טוב, משום 'מלאכת ממרח'. ולכן יש להכין את הנרות של שני הימים בערב החג.
מקורות וטעמים: כה"ח תקי"ד ס"ק מ"ב, ושם כתב שבעצם ההדבקה אין משום 'מלאכת ממרח', אלא אם כן משפשף את הנרות בפמוט, אך למרות זאת אסור להדביק את הנרות, גזירה שמא ימרח. אול"צ פרק י"ח הלכה ג' במקורות.
עריכת השולחן מבעוד יום
ראוי לכל אישה להזדרז ולהחליף בגדיה מבעוד יום, להדליק את הנרות ולערוך את השולחן קודם שיבוא בעלה מבית הכנסת, כדי שימצא הכל מתוקן בבואו. ובשולחן ערוך יש משום סימן טוב. ומכל מקום אם נזדמן ובא ולא מצא את שולחנו ערוך, לא יתקוטט עימה חס ושלום ולא יקפיד עליה, כי הכעס הוא סימן רע ביותר, ועליו לדון כל אדם לכף זכות ולא להקפיד עליו אפילו בליבו.
מקורות וטעמים: כה"ח תקפ"ג ס"ק א'. ופשוט הדבר, שהרי כל ה'סימנים' שאנו אוכלים בראש השנה הם לסימן טוב. וכל שכן שלא יבוא לידי כעס ומריבה, שזה סימן רע ומידה רעה בפני עצמה.
