ערב יום טוב
כבוד יום טוב
מצוה לכבד ולענג את המועדות שנאמר: "ולקדוש ה' מכובד." לכן ישתדל כל אדם להכין בעצמו דבר מה מצרכי יום טוב לאחר תפילת שחרית של ערב החג. וכן יעשה דבר מה לצורך החג, לקראת ערב, קודם לכתו לבית הכנסת.
מקורות וטעמים: שו"ע ר"נ סעי' א.' משנ"ב תקכ"ט ס"ק ג.' בא"ח פרשת לך-לך הלכה ג.' חזו"ע דיני יום טוב סעי' א' ב.' ברוך שאמר פרק סעי' א' – ד.'
תספורת בערב יום טוב
מצוה להסתפר בערב יום טוב כדי שלא יכנס לחג כשהוא מנוול. ויכול להסתפר בין קודם חצות ובין לאחר חצות. מלבד ערב פסח, שאסור להסתפר לאחר חצות.
מקורות וטעמים: שו"ע תקל"א סעי' א.' משנ"ב ס"ק א-'ב.' שעה"צ ס"ק ב,' שלכתחילה עדיף להסתפר קודם חצות.
רחיצה בערב יום טוב
מצוה לרחוץ כל גופו בערב יום טוב כמו בערב שבת. ואם אי אפשר לו לרחוץ כל גופו, ירחץ לכל הפחות את פניו ידיו ורגליו.
מקורות וטעמים: שו"ע ר"ס סעי' א.' רמ"א תע"א סעי' ג.' משנ"ב ס"ק כ"ב. וכמו כן מצוה להסתפר ולהתגלח בערב החג כמבואר שם.
טבילה במקווה
ראוי לכל אדם לטבול במקווה טהרה בערב יום טוב, זכר לזמן המקדש שבו היו כל ישראל מחויבים לטהר עצמם ברגל. ואם אין באפשרותו ללכת למקווה, ירחץ כל גופו בתשעה קבין מים, שהם כשנים עשר וחצי ליטר.
מקורות וטעמים: חיי אדם כלל כ"ט. משנ"ב תקפ"ג ס"ק כ"ו, ושם כתב שמי שאינו יכול ללכת למקווה מכל סיבה שהיא, ירחוץ את גופו בתשעה קבין מים שהם כשנים עשר ליטר. דהיינו שיעמוד תחת זרם המים כשתי דקות וישים את שתי ידיו כנגד החזה כמי שעומד בתפילה, כדי שהמים ישטפו את כל גופו. ודבר זה מועיל לסילוק הטומאה אך לא לתוספת קדושה, שאת זאת אפשר להשיג רק על ידי טבילה במקווה טהרה. ברוך שאמר פרק א' סעי' י' – י"ד.
סעודה בערב יום טוב
אסור לקבוע בערב יום טוב סעודה ומשתה שאינו רגיל בהם, מפני כבוד יום טוב, כדי שיכנס לחג כשהוא תאב לאכול. ומותר לערוך סעודת מצוה כגון סעודת ברית או פדיון, אך לכתחילה יש לעשותה מוקדם בבוקר ככל הניתן.
מקורות וטעמים: שו"ע רמ"ט סעי' ב.' רמ"א תקכ"ט סעי' א.' ברוך שאמר פרק ב' סעי' א.'
הדלקת נרות ביום טוב
תוספת מחול על הקודש
מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת יום טוב וביציאתו, כמו בשבת.
מקורות וטעמים: משנ"ב רס"א ס"ק י"ט. ברוך שאמר פרק י"ג סעי' ב.' וראוי שיאמר בערב יום טוב: "הריני מקבל על עצמי תוספת יום טוב." אך מעיקר הדין די ששובת ממלאכה ובזה מקבל על עצמו תוספת יום טוב. ולכתחילה יאמר זאת רבע שעה לפני השקיעה ולכל הפחות עד שלוש דקות קודם השקיעה.
חובת הדלקה
מצוה להדליק נרות בערב יום טוב. ויש לברך ברכת "להדליק נר של יום טוב" קודם הדלקת הנרות, אף למי שנוהגת בשבת לברך לאחר ההדלקה.
מקורות וטעמים: שו"ע תקי"ד סעי' י"א. משנ"ב ס"ק מ"ח. כה"ח ס"ק ק"ט ק"י. והמנהג הוא להדליק לפחות שני נרות כמו בשבת וכל אחת תנהג כמנהגה בעניין זה. ואם חל יום טוב בשבת, תברך "להדליק נר של שבת ויום טוב." וטעם הדבר שיש לברך לפני ההדלקה, שהרי מותר להדליק ביום טוב על ידי העברה מאש לאש ואין חשש שכאשר מקבלת יום טוב בברכה, לא תוכל להדליק את הנרות כפי שיטת החוששים בשבת.
הכנת הנרות
ראוי ונכון שהבעל יכין את הנרות להדלקה, על אף שהאישה היא זו המדליקה נרות יום טוב.
מקורות וטעמים: משנ"ב רס"ג ס"ק י"ב. וכמבואר בשער הכוונות. והוא הדין בערב שבת שעל הבעל להכין את הנרות להדלקה ויש בזה מעלה גדולה.
ברכת שהחיינו
אישה המדליקה נרות יום טוב, לא תברך 'ברכת שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות, אלא תצא ידי חובתה בברכת שהחיינו הנאמרת בקידוש. ואלו שנהגו לברך יש להן על מה לסמוך. ועל כל פנים, אישה הנוהגת לברך 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות, אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת יום טוב.
מקורות וטעמים: כה"ח תקי"ד ס"ק קי"ב. ומה שכתבנו שאינה יכולה להתנות, הוא משום שמקבלת על עצמה את החג כשמברכת 'ברכת שהחיינו.' חזו"ע דיני חג השבועות סעי' ג,' ולדעתו אישה המברכת 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות, תברך ברכה זו לאחר שהדליקה לפחות נר אחד, מחשש הפסק בין הברכה להדלקה. בא"ח פרשת במדבר הלכה א,' ושם הביא שמנהג הנשים בעיר בגדד לברך 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות בכל יום טוב שאומרים בו 'ברכת שהחיינו' בעת הקידוש. אול"צ פרק י"ח הלכה ב,' ולדעתו נשים שנהגו לברך ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות רשאיות להמשיך במנהגן.
ברכת הבנים
ישנה מעלה גדולה ועצומה עד למאוד בברכת האב לבניו ובנותיו בליל שבת ויום טוב. לכן ישתדל כל אדם לברך את בניו ובנותיו בכל ליל שבת וליל יום טוב, עם חזרתו מבית הכנסת. ויברכם קודם כל שיזכו לתורה מצוות ומעשים טובים ורק לאחר מכן יברכם על ממון ועניינים גשמיים.
מקורות וטעמים: כה"ח תקכ"ט ס"ק ל"ו. והוסיף שם שיברך את השם תחילה ורק אחר כך את בניו, דהיינו שיאמר "יהי שם ה' מבורך" וכיוצא בזה ולאחר מכן יברכם.
