קידוש
בליל ראש השנה יש לעשות קידוש של יום טוב. ויברך 'ברכת שהחיינו' בקידוש של שני לילות ראש השנה. ואם אפשר, טוב שישיג פרי חדש ויניחהו לפניו בלילה השני, ויכווין לפוטרו ב'ברכת שהחיינו' הנאמרת בקידוש.
מקורות וטעמים: שו"ע ת"ר סעי' ב'. משנ"ב ס"ק א'. חזו"ע דיני שופר סעי' ל"ב. וטעם הדבר מפני שבלילה השני ישנו ספק האם צריך לברך 'ברכת שהחיינו' בעת הקידוש. ולכן, לכתחילה ישיג פרי חדש וישים אותו על שולחנו ויכוון לפוטרו ב'ברכת שהחיינו' הנאמרת בעת הקידוש. ולאחר הקידוש יברך עליו 'בורא פרי העץ' ויטעם ממנו. ועל כל פנים, בלילה הראשון אין צריך להניח לפניו פרי חדש בשעת הקידוש ואדרבה רצוי שלא לעשות כן, משום שאז לא יוכל לברך 'ברכת שהחיינו' על הפרי בפני עצמו, הואיל והפרי נפטר ב'ברכת שהחיינו' הנאמרת בעת הקידוש. ולכן אם רוצה לאכול פרי חדש, יביא אותו לשולחן רק לאחר הקידוש וכך יוכל לברך עליו 'ברכת שהחיינו' בפני עצמו.
אכילה ושתייה בראש השנה
אין מתענים בראש השנה, ואוכלים, שותים ושמחים ביום זה אף על פי שהוא יום דין. אולם על כל פנים, לא יאכלו כל שובעם, כדי שלא יקלו ראשם וכדי שתהיה יראת ה' עליהם.
מקורות וטעמים: שו"ע תקצ"ז סעי' א'. משנ"ב ס"ק א'. חזו"ע מנהגי ראש השנה סעי' א'.
סימני ראש השנה
מנהג ישראל לאכול בשתי לילות ראש השנה מאכלים שיש בהם סימן לשנה טובה ואלו הם: תמר, רוביה, כרתי, סלק, דלעת, רימון, תפוח בדבש וראש של כבש, ראש עוף או ראש דג. וקודם האכילה יש לומר את נוסח ה'יהי רצון' המופיע במחזורים.
מקורות וטעמים: שו"ע תקפ"ג סעי' א'. משנ"ב ס"ק ב', ושם הביא בשם השל"ה שצריך האדם להתעורר בתשובה ולהתפלל על כך בלב שלם בשעה שאומר את ה'יהי רצון'. כה"ח תקפ"ג ס"ק ו'. אול"צ ח"ד פרק ג' הלכה ב', ושם כתב שסלק, היינו עלי סלק ולא סלק האדום. חזו"ע דיני סדר ראש השנה סעי' ט"ו. ומי שאינו יכול לאכול אחד מה'סימנים', די שיסתכל עליו ויאמר את ה'יהי רצון'.
זמן עשיית הסימנים
יש נוהגים לאכול את ה'סימנים' מיד לאחר הקידוש, ויש הנוהגים לאוכלם לאחר אכילת הפת, ויש הנוהגים לאוכלם לאחר הסעודה קודם ברכת המזון. ונכון שלא לאכול את ה'סימנים' מיד לאחר הקידוש, כדי שלא יכנסו בספק ברכה אחרונה.
מקורות וטעמים: חזו"ע סדר ליל ר"ה סעי' ט"ו, ושם כתב שיאכלו ה'סימנים' רק לאחר שאכלו כזית פת. בא"ח פרשת נצבים הלכה ד', ושם כתב שמנהגם היה לאכול את ה'סימנים' גם בבוקר ראשון ושני של ראש השנה ולא רק בלילה. אול"צ ח"ד פרק ג' הלכה ג', ושם כתב שיש שנהגו לערוך את הסימנים בין הקידוש לסעודה, אולם ראוי לערוך הסימנים לאחר ברכת המוציא וטעימת הפת. ואפשר גם באמצע הסעודה או בסופה.
ברכת בורא פרי האדמה
כאשר אוכלים את ה'סימנים' לאחר ברכת המוציא, אין לברך ברכת 'בורא פרי האדמה' על מיני הירקות המבושלים, מכיוון שהם נפטרים בברכת המוציא. אולם, יש לברך על התמר ברכת 'בורא פרי העץ'.
מקורות וטעמים: חזו"ע סדר ליל ר"ה סעי' ט"ו במקורות. ונכון לאכול מאכל שאינו חלק מהסעודה, כגון בוטנים וכיוצא בזה, ולברך עליו ברכת 'בורא פרי האדמה' כדי לפטור את הסלק והרוביא. וכן כאשר עושים את הסימנים לאחר הסעודה, קודם ברכת המזון, לכתחילה נכון שיביאו ירק חי שברכתו 'בורא פרי האדמה' ויפטרו בזה את הירקות המבושלים.
אמירת ה'יהי רצון'
יש לברך 'בורא פרי העץ' על התמר ולטעום ממנו מעט בטרם יאמר את נוסח ה'יהי רצון', כדי שלא יפסיק בין הברכה לאכילה.
מקורות וטעמים: משנ"ב תקפ"ג ס"ק ד'. ואין לומר את נוסח ה'יהי רצון' בטרם הברכה, משום שיש לאדם לברך את הקב"ה לפני שמבקש על צרכיו. ויאמר את ה 'יהי רצון' רק לאחר שבלע מן התמר ולא בעוד התמר בפיו.
ברכות הסימנים
יש הנוהגים שאחד מבני הבית מברך על התמר וכולם עונים אחריו אמן, ויש הנוהגים שכל אחד ואחד מברך בפני עצמו, וכל אחד יעשה כמנהגו.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני סדר ליל ראש השנה סעי' ט"ז. וכאשר אחד מברך ופוטר את כולם, יש בזה משום 'ברב עם הדרת מלך'. ומאידך, כאשר כל אחד מברך לעצמו, הוא מכוון בברכה כדרכו, ולכן כל מקום יעשה כמנהגו. ויש לברך 'ברכת שהחיינו' על התמרים הצהובים, מכיון שאינם מצויים במשך כל ימות השנה. אך יזהר שלא יהיו מונחים לפניו בשעת הקידוש, כדי שלא יפטרו ב'ברכת שהחיינו' הנאמרת בעת הקידוש.
