ליל יום הכיפורים
עטיפת הטלית
יש להתעטף בטלית בברכה קודם תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים. ואם מתעטף בטלית לאחר שקיעת החמה, לא יברך עליה אף אם עדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים.
מקורות וטעמים: משנ"ב תרי"ט ס"ק ד.' כה"ח תריט ס"ק ב.' אול"צ ח"ד פרק ט"ז הלכה א,' ושם כתב שאם כבר קיבל עליו תוספת יום הכיפורים או ששמע ברכת שהחיינו מהשליח ציבור, שוב לא יוכל לברך על הטלית אפילו שעדיין לא שקעה החמה.
הוצאת ספרי התורה
בעת אמירת 'כל נדרי' יש הנוהגים להוציא ספר תורה אחד, ויש הנוהגים להוציא שלושה ספרים, ויש הנוהגים להוציא את כל ספרי התורה שבהיכל. ועל פי הקבלה, ישנה מעלה רבה להחזיק את ספר התורה ולחבקו בעת אמירת 'כל נדרי' וזהו תיקון גדול לפגם הברית.
מקורות וטעמים: כה"ח תרי"ט ס"ק ט"ו ט"ז. ועל כן מן הראוי לכל אדם לקנות את הזכות להחזקת ספר התורה בעת אמירת 'כל נדרי' לפחות פעם אחת בחייו, אפילו עם הדבר כרוך בהוצאת ממון רב.
אמירת 'כל נדרי'
בערב יום הכיפורים אומרים 'כל נדרי' כדי לבטל את הנדרים שנדרנו עד עתה ולמסור מודעה שכל מה שנידור מכאן ולהבא יהיה מבוטל. ואומרים זאת שלוש פעמים לחיזוק הדבר.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ט סעי' א.' כה"ח ס"ק כ"ה. ויש המקפידים לומר 'כל נדרי' קודם שקיעת החמה משום שאין מפירים נדרים בשבת ויום טוב, ויש הסבורים שגם בלילה מותר לומר 'כל נדרי' ואין בזה כל חשש. ומכל מקום, אם אפשר, טוב לומר 'כל נדרי' קודם השקיעה.
'ברכת שהחיינו'
בליל יום הכיפורים קודם תפילת ערבית, שליח הציבור מברך בקול רם 'ברכת שהחיינו,' והמתפללים עונים אחריו אמן ויוצאים ידי חובת הברכה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ט סעי' א.' משנ"ב ס"ק ג.' בא"ח פרשת וילך הלכה י"א. כה"ח ס"ק כ"א. וגם נשים תברכנה 'ברכת שהחיינו,' אלא אם כן בירכו 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות, שאז אינן צריכות לברך בשנית, אלא רק לענות אמן אחר ברכת שליח הציבור. אול"צ ח"ד פרק ט"ז הלכה ג,' ושם כתב שאם המברך אינו מבטא את הברכה כהוגן, או שיש חשש שאינו מכוין להוציא את הרבים ידי חובה, או שאינו ירא שמיים, יברך כל אחד ברכת שהחיינו לעצמו.
וידוי ועשיית תשובה
יום הכיפורים הוא זמן תשובה ומרבים בו באמירת סליחות ווידוים. ועל כל אדם להתחרט על המעשים הרעים שעשה ולקבל על עצמו שלא לשוב ולעשותם בעתיד. ויאמר את הוידוי בלב נשבר ובזה יקיים את שלושת יסודות התשובה שהם: חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.
מקורות וטעמים: ואף נשים חייבות בעשיית תשובה ובאמירת וידוי. ויש להן להתפלל לפחות תפילה אחת ביום הכיפורים ולומר בה את נוסח הוידוי הארוך. ואישה שאינה הולכת לבית הכנסת תתפלל בביתה ביחידות.
אמירת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם
אף שבכל השנה אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שבקריאת שמע בלחש, בליל יום הכיפורים ולמחרתו, אומרים זאת בקול רם. וטעם הדבר הוא מפני שפסוק זה הוא משירת המלאכים, וביום הכיפורים דומים ישראל למלאכים.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ט סעי' ב.' משנ"ב ס"ק ח.' כה"ח ס"ק ל"ד.
יום הכיפורים שחל בשבת
כשיום הכיפורים חל בשבת, אין אומרים 'לכה דודי' אלא רק 'מזמור שיר ליום השבת.' ויאמרו מזמור זה קודם פיוט 'לך אלי תשוקתי.' ולאחר תפילת העמידה, אומרים 'ויכולו' וברכת 'מעין שבע.' וחותם ב'מקדש השבת' ואינו מזכיר בחתימתו את יום הכיפורים.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ט סעי' ג.' משנ"ב ס"ק י"א. כה"ח ס"ק ל"ז ל"ח, ושם הוסיף שאין למחות בנוהגים לומר 'לכה דודי' ביום הכיפורים שחל בשבת, מפני שיש להם על מה לסמוך.
חמשת העינויים ופרטיהם
חמשת העינויים
יום הכיפורים אסור באכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"א סעי' א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' א.'
אכילה ושתייה
אסור לאכול ולשתות ביום הכיפורים והאוכל ביום הכיפורים עוונו חמור ועונשו בכרת.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ב סעי' א.'
רחיצה
ביום הכיפורים אסור לרחוץ אפילו מקצת גופו במים, ואף בקומו בבוקר, לא ירחץ את ידיו ופניו. ובנטילת ידיים של שחרית וביציאה מבית הכיסא, ייטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ג סעי' א-'ג.' משנ"ב ס"ק א' ב.' ואם ידיו התלכלכו, מותר לרחצן כדי להעביר את הלכלוך, משום שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג כמבואר שם בשו"ע. משנ"ב ס"ק ט,' אדם הקם בבוקר ויש לו לפלוף על עיניו, יטול ידיו וינגבן מעט ולאחר מכן, יעביר ידיו על עיניו כדי לנקותן. ומי שמצטער ממש אם לא ישטוף את פיו, יכול להקל לשוטפו במי פה חריפים שמהלם במעט מים. חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ט"ז. רמ"א תריג סעי' ג,' וכתב שם שכהן העולה לדוכן נוטל ידיו כרגיל.
שימוש במגבונים
מותר להשתמש במגבונים לצורך ניקוי לכלכוך ביום הכיפורים, אך יש להקפיד לסוחטם היטב בערב יום הכיפורים, כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה.
מקורות וטעמים: רמ"א תרי"ג סעי' ט.' משנ"ב ס"ק כ"ה. וניתן לסוחטם בערב יום הכיפורים ולשומרם בתוך קופסא או שקית, כדי לשמר את לחותם. ואסור להשתמש במגבונים אם עושה כן לתענוג ולא לצורך הסרת לכלוך.
סיכה
אסור לסוך את גופו במיני קרם ומשחות ביום הכיפורים.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ד סעי' א.' והדבר אסור למעט מקרים שבהם משתמשים במשחות לצורך חולה. וכשמשתמש במשחה לצורך רפואה, יש להיזהר שלא יבוא לידי 'מלאכת ממרח.'
שימוש בבושם
יש להחמיר ולא להתיז דאודורנט או בושם על גופו ביום הכיפורים, משום חשש סיכה. ואם משתמש בבושם כדי להעביר מגופו ריח רע, מותר הדבר.
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א. ואין להשתמש בשבת ויום טוב בדאודורנט 'סטיק' הנמרח על הגוף, מטעם איסור 'מלאכת ממרח,' שהרי מחליק את פני הדאודורנט על גופו.
נוזל דוחה יתושים
מותר לתת על גופו נוזל להרחקת יתושים ואין לחוש בזה משום איסור סיכה ביום הכיפורים. וכל ההיתר הוא דווקא בנוזל, אך אין להשתמש במשחה, משום איסור 'מלאכת ממרח.'
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
נעילת הסנדל
אסור לנעול נעליים וסנדלים העשויים עור, ואפילו אם הם רק מחופים בעור, אין ללובשם.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ד סעי' ב.' הליכות שלמה פרק ה' סעי' י"ז, ושאר מנעלים שאינם של עור, אף שהם נוחים ביותר, המנהג ללכת בהם. משנ"ב ס"ק ה,' ושם הביא שיש החמירים שלא ללכת בנעליים נוחות אף שאינם של עור, והוסיף שאין למחות ביד המקילין. אול"צ ח"ד פרק י"ב הלכה ג' ושם כתב שכל נעל שאינה של עור, מותר לנעול אותה ביום הכיפורים. ולכן מותר לנעול נעלי ספורט העשויים מגומי או פלסטיק, אף אם הם נוחות מאוד ואין מרגישים בהם את קושי הארץ, ובלבד שאין שם עור אפילו בחלק מהנעל.
תשמיש המיטה
אסור לאדם לשמש מיטתו ביום הכיפורים. וביום זה הנשים נחשבות כנידות לכל דבר.
מקורות וטעמים: שו"ע תרט"ו סעי' א.' ואסורים בנגיעה של חיבה ולישון במיטה אחת. ודין זה נוהג בלילו וביומו של יום הכיפורים, כמבואר במשנ"ב ס"ק א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' כ"ה. בא"ח פרשת וילך הלכה ט"ו, ושם הביא שיש מקילים לגעת באשתו בשעות היום וכל האיסור הוא דווקא בלילה, ויש לסמוך על שיטת המקילים אם יש צורך בדבר. אול"צ ח"ד פרק י"ב הלכה י"א.
עשיית מלאכה
כל מלאכה האסורה בשבת, אסורה גם ביום הכיפורים, אלא שבשבת זדונו סקילה וביום הכיפורים זדונו בכרת.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"א סעי' ב.' משנ"ב ס"ק ד.'
נגיעה במאכלים
יש להיזהר שלא לגעת בדברי מאכל ומשקה ביום הכיפורים. ומי שמוכרח לגעת במאכלים וכגון שצריך לתת אוכל לבניו ובנותיו הקטנים, רשאי להקל בדבר.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת וילך הלכה ט"ז. אול"צ ח"ד פרק י"ב הלכה ח.' והוסיף שם שראוי להזהר ולהרחיק כלי שתיה ומאכלים ממקום שדרכו לקחת מהם כשעובר שם, כגון בשולחן המטבח, אם יש חשש שישכח וישתה או יאכל.
