אכילה לשיעורים
האוכל שיעור של כחמישים גרם ביום הכיפורים, עובר על איסור תורה ועונשו כרת. ואם אכל פחות משיעור זה, אף שעבר על איסור תורה, אין עונשו כרת. ולכן חולה או יולדת הזקוקים לאכול ביום הכיפורים, אין מאכילים אותם שיעור של חמישים גרם בבת אחת, אלא פחות משיעור זה. ומאכילים אותם בהפסקות כדי שהאכילות לא יצטרפו זו לזו.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ב סעי' א.' משנ"ב ס"ק א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' י"ב. וכל מה שכתבנו באכילה ושתייה שיש לעשות כן בשיעורים, הוא דווקא בעבור חולה או יולדת הנמצאים במצב מסופק, אך חולה וַדאּי הנמצא במצב של סכנת חיים, יש להאכילו כרגיל.
כיצד אוכלים לשיעורים
אדם היודע בעצמו שיצטרך לאכול ביום הכיפורים, עליו להכין מבעוד יום פרוסות לחם שנפח כל אחת מהן שלושים סמ"ק. וכאשר אוכל ביום הכיפורים, יאכל שיעור זה וימתין בין אכילה לאכילה תשע דקות, כדי שלא יצטרפו האכילות זו לזו. ויש מי שאומר שדי שימתין שבע דקות בין אכילה לאכילה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ח סעי' ז.' ולכן אדם האוכל פרוסה בשעה שמונה ימתין עד שעה שמונה ועשרה ויאכל שוב ולאחר מכן בשמונה ועשרים וכן על זו הדרך. וחולה האוכל כזית בכל פעם, יטול ידיו בלא ברכה, ובסיום אכילתו יברך ברכת המזון. ואם אוכל שיעור כביצה ומעלה, יטול ידיו בכל אכילה ויברך כרגיל. ואם אכן מתקשה להמתין תשע דקות, ימתין שמונה או שבע דקות. והכל לפי הצורך ובשעת הדחק יכול להקל ולהמתין ארבע דקות בלבד בין אכילה לאכילה. )ושיעור נפח של שלושים גרם הוא כגודל קופסת גפרורים, לא הקטנה( ולמעשה אם אוכל לחם בדרך כלל בלחם המשקל כמו הנפח ורשאי לשקול שלושים גרם לחם ולאכול לשיעורים. ודעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שדי להמתין שבע דקות.
שתייה לשיעורים
השותה משקה בשיעור של כארבעים וחמש סמ"ק ביום הכיפורים, הרי שעבר על איסור תורה ועונשו בכרת. ואם שתה פחות משיעור זה, אף שעבר על איסור תורה, אין עונשו בכרת. ולכן אדם חולה או יולדת הזקוקים לאכול ביום הכיפורים, אין להם לשתות שיעור של ארבעים וחמש סמ"ק בבת אחת, אלא פחות משיעור זה. ויש לשתות בהפסקות כדי שהמשקים לא יצטרפו לשיעור האמור.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ב סעי' ט.' משנ"ב ס"ק כ"ג.
כיצד שותים לשיעורים
אדם הנצרך לשתות ביום הכיפורים, יכין מבעוד יום משקה בכמות של שלושים וחמש סמ"ק או שיסמן בכוס מידת שלושים וחמש סמ"ק. וכאשר שותה ביום הכיפורים, ישתה שיעור זה וימתין מספר שניות וישתה שוב שיעור זה. ואם אפשר, טוב שימתין בין שתייה לשתייה שיעור של תשע דקות כמו באכילה לשיעורים. ויש מי שאומר שדי שימתין בין שתייה לשתייה ארבע דקות בלבד.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ב סעי' י.' משנ"ב ס"ק ל"א. והנה דעת השו"ע בסתם שבשתייה אין צריך להמתין שיעור של 'כדי אכילת פרס' ודי בזמן של שיעור שתיית רביעית שהוא כמה שניות בודדות. והביא בשם יש אומרים, שגם בשתייה יש להמתין כמו באכילה, ולכן עיקר הדין כסתם שולחן ערוך. וכשהדבר אפשרי, יש להמתין תשע דקות בין שתייה לשתייה. ודעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שדי להמתין ארבע דקות.
נטילת תרופות
חולה שאין בו סכנה המוגדר כאדם ש'נפל למשכב' או ש'חלה כל גופו,' מותר לו לבלוע גלולות בלא מים. ואם אינו יכול לבלוע את הגלולות בלא מים, יערב במים דבר מר, כגון תמצית תה ירוק, כדי שלא ייהנה משתייתם.
מקורות וטעמים: אגרות משה חלק ג' סי' צ"א. אול"צ פרק כ"ט הלכה י"א. ומה שכתבנו שיערב במים תמצית תה ירוק, הוא משום שתה ירוק אינו מכיל קפאין המייבש את גוף האדם וגורם לצימאון.
אכילה ושתיה שלא בשיעורים
חולה הנצרך על פי דעת הרופאים לשתות ולאכול כל צרכו בפעם אחת וללא המתנה בינתיים, יש להאכילו ולהשקותו כל צרכו בלא שיעורים. ואף אם החולה עצמו אומר שזקוק לשתות ולאכול שלא בשיעורים, יש להאכילו ולהשקותו כפי צורכו. וכן אם יש ספק בדבר ואין יודעים האם החולה צריך לשתות ולאכול כל צרכו בפעם אחת, יש להשקותו ולהאכילו כל צרכו בלא שיעורים. וטעם הדבר הוא מפני שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, שנאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני אכילה ושתייה סעי' י"ב.
קידוש וברכת המזון
חולה או יולדת, האוכלים ביום הכיפורים, אינם צריכים לקדש אף ביום הכיפורים שחל בשבת. וטעם הדבר הוא משום שלא תיקנו חובת קידוש ביום הכיפורים. וחולה שאכל כשיעור כזית, מברך ברכת המזון ומזכיר בברכת 'יעלה ויבוא' "ביום הכיפורים הזה." ואם חל יום הכיפורים בשבת, מוסיף ואומר 'רצה והחליצנו.'
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני אכילה ושתייה סעי' י"ג י"ד.
