איסור שנאה
נאמר בתורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" )ויקרא י"ט י"ז(. ומכאן שכל השונא אדם מישראל עובר בלא תעשה.
מקורות וטעמים: ספר המצוות להרמב"ם מצוה ש"ב. ספר החינוך רל"ח. משנ"ב קנ"ו ס"ק ד'.
מה בכלל איסור שנאה
שלוש הנהגות הנובעות משנאה נאסרו מהתורה. האחת שאינו מדבר עם חברו במשך שלושה ימים, השנייה שדורש את רעת חברו והשלישית ששמח לאידו.
מקורות וטעמים: הליכות בין אדם לחברו פרק א' סעיף ה'. וכן מצינו שנאמר בפסוק: "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית ל"ז ד') וכן משמע במשנה: "שונא כל שלא דיבר עמו שלושה ימים באיבה "(סנהדרין פ"ג מ"ה). ושמעתי מאת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א, שהגדרת השנאה היא עצם תחושת התיעוב כלפי הזולת, כלומר שאינו יכול לסבול אותו ואת נוכחותו למרות שאינו דורש את רעתו. ומה שכתבנו שאם אינו מדבר עם חברו במשך שלושה ימים הרי זה בכלל איסור שנאה, אין זה שיעור אלא סימן. ועל כן אם אדם חש כלפי זולתו שנאה המסוגלת לגרום לניתוק היחסים ביניהם במשך שלושה ימים, הרי הוא עובר על איסור 'לא תשנא', אפילו אם בפועל הוא משוחח עמו. (שו"ת מהרי"ל דיסקין כתבים כ).
שנאה בלב
השונא אדם מישראל בלבו, אפילו אם אינו עושה כל מעשה כנגדו ואינו גורם לו רעה, עובר על מצוות לא תעשה מן התורה. וכל שכן שעובר באיסור זה אם עשה מעשה מחמת שנאה כגון שהיכהו, קיללו, סיפר עליו לשון הרע או אפילו מנע ממנו טובה עקב שנאתו.
מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק ב' סעיף ד'.
המגלה שנאתו
יש הסוברים שכל איסור 'לא תשנא' חל דווקא כאשר האדם שונא את זולתו בליבו, אבל אם הוא מראה לו שנאתו או מודיעו בפירוש שהוא שונאו, אין הוא עובר בלאו זה. ויש חולקים בדבר.
מקורות וטעמים: רמב"ם הלכות דעות פרק ו' הלכה ה' ודעתו שהשונא אינו עובר על 'לא תשנא' כאשר שנאתו גלויה. רמב"ן ויקרא י"ט י"ז ולדעתו יש איסור בין בשנאה נסתרת ובין בשנאה גלויה. ולטעמו התורה אמרה: "לא תשנא את אחיך בלבבך" מפני שדיברה בהווה שרוב השונאים אינם מגלים את שנאתם, אך בפועל יש איסור גם על שנאה גלויה. ולפי דעת הרמב"ם עולה כי מי שאינו מדבר עם חברו במשך שלושה ימים, אינו עובר ב'לא תשנא' שהרי גילה את שנאתו, אלא אם כן חברו אינו יודע שאינו מדבר עמו מחמת שנאה.
איסורים העלולים לבוא משנאה
השונא את חברו עלול להיכשל לפעמים באיסורים נוספים כגון נקימה, נטירה, קללה, אונאה, לשון הרע, רכילות ועוד. ומלבד זאת יש להתרחק מאוד ממידת השנאה העלולה לגרום לכמה קלקולים כגון דרישת רעה, שמחה לאיד, גרימת נזק וכיוצא בזה.
מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק ג' סעיף ב'. ומידת השנאה מאבדת טובה מן הנפש והיא פחותה ונמאסת בעיני כל בעל שכל.
הדרך הנכונה לבטל את השנאה
מי שחברו חש כלפיו שנאה ישתדל לברר את סיבת הדבר ויתנצל בפניו ויפייסנו בתקוה שיסלח לו. ואם אינם מגיעים לעמק השווה, יפנו יחדיו לחבר משותף שידון ביניהם או יעמדו בפני בית דין לדין תורה ויישרו את ההדורים. ואם האדם עשה כל זאת ואף על פי כן לא עלה בידו לשכך את שנאת חברו או שלא התאפשר לו להביאו לידי פשרה, יידע כי צער זה נגזר עליו משמים וחברו הוא רק שליח מאת ההשגחה העליונה.
מקורות וטעמים: רמב"ם הלכות דעות פרק ו' הלכה ו'. משפטי השלום פרק ב' סעיף ל'.
הרודף ומצער את חברו
אדם שחברו רודפו ומצערו על לא עוול בכפו, רשאי לשונאו וכל שכן שאינו מחויב להיטיב עמו. אולם הנוהג במידת החסידות יטיב גם לאדם המצערו והרודפו, מתוך ידיעה כי הוא שליח משמים שנועד להענישו על חטאיו. ועל אחת כמה וכמה שאם חברו רק ביקש להרע לו ולא הסב לו כל רעה בפועל, שעליו למחות את הדבר מליבו.
מקורות וטעמים: מצות הלבבות פרק ב' סעיף כ"ד.
התרחקות מהשונה
כאשר קיימות בינו לבין חברו דעות שונות בתפיסת החיים ובהשקפת העולם, מותר לו למעט לשהות בחברתו כל עוד אינו עושה זאת מחמת שנאה. ולפעמים אף ראוי לעשות כן כדי שיכבדו זה את זה ולא יבואו לידי מריבה. וכמו כן מותר לאדם להימנע מלשהות בחברת אנשים אשר מומיהם או הרגליהם מאוסים בעיניו כגון מי שריח רע נודף מפיו או מזיעתו או שניצוצות רוק ניתזים מפיו בשעת דיבורו וכדומה.
מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק ב' סעיף י"ב. אולם יש להיזהר בכל אלו מביטול מצות "ואהבת לרעך כמוך". וחובה להטיב לאנשים אלו ולגמול עמם חסד כפי שמחויבים לעשות עם כל אדם מישראל. וקל וחומר שאין לגרום להם חלילה אי נעימות ועלבון.
התרחקות ללא שנאה
מותר לאדם להתרחק מזולתו שלא מחמת שנאה, אלא מפני שאינו רואה תועלת בחברתו או משום שקיים ביניהם חוסר הבנה. ולמרות שאין הוא מחויב להתחבר אם אדם כגון זה, עליו להיזהר שלא לשונאו ולא לצערו. וכל שכן שמותר לאדם להתרחק מזולתו, משום שאינו רוצה לסבול ממידותיו הרעות או מחמת שחושש פן ילמד ממעשיו הרעים.
מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק ב' סעיף י"ב.
