איש ואישה בריאים
כל איש ואישה שהגיעו למצוות, מצווים לצום ביום הכיפורים. וכל אכילה ושתייה אסורה ביום זה, בין מעט בין הרבה. ועל כל אדם להתכונן בערב הצום ולאכול ולשתות כראוי, כדי שיעבור את הצום בשלום.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ב סעי' א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ה.' ובלאו הכי, מצוה על כל אדם להרבות באכילה ושתייה בערב יום הכיפורים. וידוע ששתייה מרובה קודם הצום מועילה לצום בצורה טובה בלא חשש לאיבוד נוזלים. ורצוי שלא לאכול אוכל רב בסעודה המפסקת, אלא לאכול ארוחות קטנות במשך שעות היום, משום שעל ידי נכך יתן לחוש תחושת שובע לאורך זמן.
קטנים שלא הגיעו למצוות
ילדים קטנים עד גיל תשע פטורים מן התענית לגמרי. ומעת שמלאו להם תשע שנים מחנכים אותם ל'תענית שעות,' דהיינו שאם היו רגילים לאכול בשעה תשע בבוקר, יאכלו בשעה אחת-עשרה בבוקר, וכן על זו הדרך. ומעיקר הדין, ילדים שמלאו להם אחת-עשרה שנים והם בריאים וחזקים, ראוי שיתענו כל יום הכיפורים. אולם בימינו שירדה חולשה לעולם, אין להחמיר עליהם כל כך ולכן יש להם לצום עד חצות היום. ובת שהגיעה לגיל שתים-עשרה שנים ובן שהגיע לגיל שלוש-עשרה שנים חייבים לצום מן התורה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרט"ז סעי' ב.' משנ"ב ס"ק ט,' וכתב שם שבזמן הזה ירדה חולשה לעולם ומן הסתם כל קטן אינו נחשב כבריא לעניין זה. חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' כ"ז.
אדם בריא שנחלש במהלך הצום
אדם בריא שחש חולשה גדולה במהלך הצום, ישתדל ככל יכולתו להימנע מכל מאמץ שהוא וינוח במקום ממוזג כדי שיוכל לסיים את הצום בשלום. ואם חושש שבמקרה שיתפלל בבית הכנסת, תגדל חולשתו ויבוא לידי סכנה ויצטרך לאכול ולשתות, יישאר בביתו ויתפלל שם. ומי שמרגיש חולשה גדולה וסחרחורת קרובה לעילפון ופניו משתנים או שנחלש כל כך עד שאינו יכול לרדת ממיטתו ונראה לסובבים כחולה במצב מסוכן, מאכילים אותו מיד.
מקורות וטעמים: שש"כ פרק ל"ט סעי' ז.' וכאשר מאכילים חולה ביום הכיפורים, יש לתת לו לאכול או לשתות בשיעורים מעט מעט, וכפי המבואר לקמן. ואל ימהרו לתת לו לאכול ולשתות בבת אחת כשיעור.
חולה שאין בו סכנה
כל אדם המוגדר כחולה שאין בו סכנה, חייב לצום ביום הכיפורים. ובמקרה שעליו ליטול גלולות לצורך רפואתו, יבלעם ללא מים. ואם אינו יכול לבלעם ללא מים, יערב במים דבר מר, ויבלע את הגלולה עם אותם המים. וכך יעשה אדם שהרופא אומר שעליו לשתות אך לא נשקפת שום סכנה לחייו, שישתה מים מרים לשיעורים.
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ. ומים מרים היינו מים שעירב בהם רוזמרין, שיבה, בבונג וכל כיוצא בזה. וטעם ההיתר הוא שדבר מר אין איסור אכילתו ושתייתו מן התורה אלא מדרבנן ובמקום חולי יש להתיר אף שאין סכנה.
חולה שיש בו סכנה
כל אדם המוגדר כחולה שיש בו סכנה, פטור מצום יום הכיפורים. והואיל וישנם חולים הזקוקים רק לשתייה, וישנם חולים הזקוקים רק לאכילה, וישנם חולים שדי להם באכילה ושתייה לשיעורים ואינם זקוקים לאכול ולשתות כמות רבה בבת אחת, הרי שחייבים להיוועץ ב'מורה הוראה' וברופא קודם הצום ולברר כיצד לנהוג בכל מקרה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ח סעי' א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ו.' וחולה שיש בו סכנה, היינו מי שסובל ממחלה באבריו הפנימיים, כגון לב, כליות ומעיים. וכן אדם הסובל ממחלות זיהומיות המלוות בחום גבוה או ממחלות במערכת הנשימה וכל כיוצא באלו. וחולים אלו ודומיהם מחויבים להיוועץ ב'מורה הוראה' ורופא קודם התענית. וחולים הנזקקים ליטול גלולות ותרופות בקביעות וצריכים לאכול או לשתות לצורך כך, לא יקלו לעצמם בלא הוראת 'מורה הוראה' ורופא, משום שלפעמים ניתן שלא ליטול את התרופה במשך יום אחד או שיכולים ליטלה בכניסת הצום וביציאתו.
מעוברות ומינקות
נשים מעוברות ומניקות חייבות לצום ביום הכיפורים. ובכל מקרה חריג יש להיוועץ ב'מורה הוראה' וברופא ולברר כיצד לנהוג. ואל ימהרו לאכול ביום הכיפורים שהאוכל ביום הכיפורים עונשו בכרת.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ז סעי' א.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ה.' אול"צ ח"ד פרק י"ד הלכה א,' ושם כתב שיש מצבים שהמעוברת לא תתחיל להתענות וכגון שיש לה חוסר דם ניכר, דהיינו, שרמת ההמוגלובין היא כשבעה או שמונה גרם אחוז, או כשיש דימום בחודשים המתקדמים, או כשיש התכווצויות, והרופא אומר שצריכה לשתות, רשאית לשתות. ותשתה נוזלים מועילים, כגון חלב עם דבש פחות פחות מכשיעור, אלא אם כן הרופא אומר שצריכה לשתות כשיעור.
מעוברת שחשה בצירי לידה
מעוברת שזמן לידתה חל ביום הכיפורים והחלה לחוש בצירי לידה סדירים, עליה להתחיל לשתות מיד, כדי שלא תגיע חלילה למצב של חוסר נוזלים בשעת הלידה. וכאשר שותה, אינה צריכה לדקדק לשתות לשיעורים.
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שאם החלו צירי הלידה, תתחיל לשתות בשפע ולא לשיעורים. הליכות שלמה פרק ו' סעי' ג.' והוסיף שם עוד שהוא הדין שאם החלה ירידת המים, תתחיל לשתות מיד ולא תדקדק בשיעורים. ואם עדיין לא התחיל תהליך הלידה וחשה שלא בטוב, תתחיל לשתות לשיעורים. תורת היולדת פרק נ' סעי' ו.'
מצבים שמעוברת צריכה להפסיק הצום
כאמור לעיל, אישה מעוברת הבריאה בגופה, חייבת לצום ביום הכיפורים בכל שלבי הריונה. ומוטל עליה להשתדל להימנע מכל מאמץ מיותר ולשהות במנוחה. ובמידת הצורך, על הבעל לסייע לאשתו, גם אם בשל כך יפסיד תפילה בציבור. ואישה מעוברת החשה באחד מהמחושים שיובאו להלן, עליה להתחיל לשתות לשיעורים ואם לא די בכך לשתות כפי צורכה. ואלו המחושים: דימום ואפילו קל. צירים, (יותר מחמש צירים בשעה.) אישה בחודש התשיעי החשה בצירים תכופים. בטן קשה. כאבי בטן וגב תחתון. כאבי ראש חזקים. כאבי עיניים חזקים. סחרחורת. שחור בעיניים, (כאשר תופעה זו אינה מצויה אצלה בד"כ.) חולשה גדולה. איבוד נוזלים כתוצאה מהקאה. הפסקה או ירידה ברורה בדפוס תנועות העובר, (במקרה זה מומלץ לשנות תנוחה, לנוח ולהמתין כשעה.)
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א. כל המצבים הללו הם ספק פיקוח נפש ולכן הצום נדחה ועליה להתחיל לשתות לשיעורים. ואם לא די בכך, תשתה כפי הצורך ורצוי שתשתה שתייה מתוקה ולא מים.
מצב ספק
במקרים גבוליים, כאשר האדם חש שלא בטוב ואינו יודע אם מעורב בכך דמיון או מציאות ומסתפק האם עליו לשתות, ישתה משקה מר, כגון מי רוזמרין, תה מרוכז או מי שיבה עם מעט סוכר בכמות בלתי מורגשת. ויש להתחיל לשתות בשיעורים ואם לא די בכך יש לשתות כפי הנדרש.
מקורות וטעמים: כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א. ודבר מר אינו נחשב כמשקה וכאוכל, ומן התורה אין איסור אכילה בזה, אלא מדרבנן, ולכן במקרה ספק יש להתיר זאת.
נסיעה לבית חולים
אישה מעוברת שחשה במהלך הצום בדימום חזק, ירידת מים, צירים חזקים ותכופים או בהפסקה מוחלטת של תנועות העובר, ושתתה שתיה מרובה ולא הועיל לה, צריכה לפנות לבית החולים באופן מידי, אף אם תחושות אלו מורגשות לקראת סוף הצום.
מקורות וטעמים: והדבר פשוט שהרי יום הכיפורים דינו כשבת ושניהם נדחים מפני פיקוח נפש.
מינקת ביום הכיפורים
אישה המניקה ראוי שתנהג בחכמה ותאכל ותשתה בערב הצום כפי יכולתה, כדי שלא יתייבש חלבה. וביום הכיפורים תאכיל את התינוק גם בתחליפי חלב. ואישה שתינוקה חולה או שאינו אוכל בשום פנים ואופן תחליפי חלב ויש חשש גדול שחלבה ייבש במהלך הצום ולא תוכל להניק את התינוק, תתחיל לשתות לשיעורים.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ה' במקורות. חזו"א אורח חיים סי' נ"ט ס"ק ד.' אול"צ פרק כ"ט הלכה ב.' ובכל אופן יש לאישה להיוועץ ב'מורה הוראה' קודם התענית, משום שישנם מקרים שונים שאינם דומים זה לזה. וישנם מוצרים הידועים בסגולתם להרבות את חלב האם ואלו הם: בירה שחורה, דבש טבעי, תמרים, כבד עוף צלוי, שקדים וחלב שקדים. וכמו כן, אם יכולה, תשאב חלב קודם הצום ותאכיל בו את התינוק במהלך הצום.
יולדת
יולדת עד שלושה ימים לאחר לידתה לא תתענה כלל. ויולדת לאחר שלושה ועד שבעה ימים, המבקשת לאכול, מאכילים אותה. ויולדת מלאחר שבעה ימים ואילך, הרי היא ככל אדם.
מקורות וטעמים: שו"ע תרי"ז סעי' ג.' משנ"ב ס"ק י.' חזו"ע דיני חמישה עינויים סעי' ז.' ויולדת תוך שלושה ימים מאכילים אותה בשיעורים אפילו אמרה 'איני צריכה.' ואם לא אמרה 'איני צריכה' רשאית לאכול כרגיל, אך טוב שתחמיר לאכול בשיעורים. ושלושה ימים שאמרנו הם שלושה ימים שלמים משעת הלידה דהיינו שבעים ושתיים שעות. וכן הדין לאישה שהפילה עוברה, שתוך שלושה ימים פטורה מלצום ולאחר שלושה ימים תשאל לחכם.
יולדת בניתוח קיסרי
אישה שילדה בניתוח קיסרי פטורה מלצום עד שבעה ימים מלידתה. ואף לאחר שבעה ימים, יש לה לאכול על פי מה שיורו לה מורה ההוראה והרופא. וראוי שתשאל ל'מורה הוראה' קודם הצום כיצד עליה לנהוג.
מקורות וטעמים: תורת היולדת פרק נ"א סעי' ד.' וכן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
