מלאכות האסורות
כל מלאכה האסורה בשבת מן התורה ומדברי חז"ל, אסורה גם ביום טוב, מלבד מלאכות מסוימות המותרות ביום טוב, כגון מלאכות שיש בהן משום 'אוכל נפש.'
מקורות וטעמים: שו"ע תצ"ה סעי' א.' משנ"ב ס"ק א,' וכתב שם שכל דבר שאסור לעשותו בעצמו, אסור לומר לגוי לעשותו. חזו"ע דיני יום טוב סעי' א.'
סחיטת פירות
אסור לסחוט זיתים וענבים ביום טוב, מפני שמלאכה זו היא 'מלאכת מפרק' מתולדת 'מלאכת דש.' ואפילו לצורך 'אוכל נפש' אסור לעשות כן. וכן אסור לסחוט תותים, רימונים, תפוזים, אשכוליות וכל שאר פירות העומדים למשקים, גזירה שמא יסחט מהם הרבה לצורך יום חול שלאחר יום טוב. ואף פירות כגון תפוזים שמיציהם מפיגים קצת מטעמם כשנסחטים מערב יום טוב, אסור לסחטם ביום טוב.
מקורות וטעמים: שו"ע תצ"ה סעי' ב.' אול"צ פרק י"ט הלכה ה' במקורות, שממשמעות הפוסקים שלא לחלק בין זיתים וענבים לשאר פירות, וכשאסרו חכמים סחיטה אסרוה בכל אופן, ולא הותרה כלל סחיטה ביום טוב. חזו"ע דיני יום טוב סעי' ל"ג. ואף שמלאכת הסחיטה נעשית לצורך 'אוכל נפש,' הדבר אסור משום שישנן מלאכות שחז"ל אסרו עליהן, כדי למעט בטירחה רבה ביום טוב, והרי מלאכת הסחיטה נועדה לזמן מרובה. ובכל אופן, מותר לסחוט תפוז על גבי אוכל כדי לתבל את המאכל, באופן שרוב המיץ נבלע באוכל, מפני שמשקה הבא אל האוכל נחשב כאוכל, כפי הדין בשבת. ולאלו הנוהגים להקל לסחוט לימונים בשבת, מותר לנהוג כן אף ביום טוב, אך אין להשתמש במסחטה לצורך כך.
מלאכת מבשל
מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך יום טוב עצמו. ואף שמלאכה זו אסורה בשבת מן התורה, ביום טוב הדבר מותר, משום שהתורה התירה לעשות ביום טוב מלאכות שיש בהן משום 'אוכל נפש.'
מקורות וטעמים: שו"ע תצ"ה סעי' א.' משנ"ב ס"ק ה.' רמ"א שם, ולדעתו יש להחמיר שלא להכין 'אוכל נפש' ביום טוב, אם יכול היה לעשותו בערב יום טוב ולא היה מפיג טעמו. ובדיעבד אם לא הכין מערב יום טוב ויש לו צורך בכך ביום טוב, יכין בשינוי. ואם לא הכין מערב יום טוב מחמת אונס, מותר לעשות את המלאכות אף בלא שינוי. אול"צ פרק י"ט הלכה א,' ולדעתו מותר לבשל לכתחילה כל סוג מאכל ביום טוב אף מאכל שאינו מפיג טעם אם היו מכינים אותו מערב יום טוב. חזו"ע, ולדעתו לכתחילה נכון להחמיר באוכל שאינו מפיג טעמו, שלא להכינו ביום טוב. ומה שכתבנו שמותר לבשל דווקא לצורך יום טוב עצמו, הוא משום שאין היתר לבשל ביום טוב לצורך יום חול, מטעם איסור הכנה מיום טוב לחול. שו"ע תקי"ב סעי' א,' וכתב שם שאסור לבשל ביום טוב לצורך גוי. ולכן מי שמוכרח לבשל לגוי ביום טוב, לא יבשל עבור הגוי לבדו, אלא יבשל מאותו תבשיל גם עבור ישראל.
מלאכת בורר
מותר לברור ביום טוב לצורך היום, אף על פי שאינו אוכל תכף לאחר מלאכת הברירה. וכאשר האוכל מרובה והפסולת מועטת, יברור את הפסולת מתוך האוכל. וכאשר הפסולת מרובה מהאוכל, יברור את האוכל מתוך הפסולת. וטעם הדבר כדי למעט בטירחה ביום טוב. ואפילו היה אפשר לו לברור מערב יום טוב ולא ברר, מותר לברור ביום טוב. ומותר לברור אפילו בכלי, אם אותו הכלי אינו מיועד לברירה לזמן ארוך.
מקורות וטעמים: שו"ע תק"י סעי' א.' משנ"ב ס"ק ז.' אול"צ פרק י"ט הלכה ז.' ופירות וירקות שמעורבת בהם פסולת, אסור להשרותם במים כדי שהפסולת תצוף או תשקע למטה כמבואר בכה"ח ס"ק י"ז. מג"א תק"י ס"ק ד.' ומותר לברור ביום טוב גם אם יאכל את המאכל בעוד שעתיים או שלוש, מה שאין כן בשבת, שגם כאשר בורר באופן המותר, היינו דווקא על דעת לאוכלו לאלתר.
מלאכת טוחן
מאכל שאם יכינוהו מערב החג יפוג טעמו, מותר לטחנו ולחתכו דק דק ביום טוב. ומותר להשתמש לצורך זה בפומפייה או במטחנת בשר ידנית וכיוצא בזה.
מקורות וטעמים: שו"ע תק"ד סעי' א.' משנ"ב ס"ק א.' כה"ח ס"ק ב.' אול"צ פרק י"ט הלכה ה.' ולכן מותר לחתוך ירקות דק דק אף אם עושה כן בכלי המיוחד לכך, משום שאין איסור טוחן ביום טוב כלל, שהרי מלאכה זו נעשית לצורך 'אוכל נפש.' ואין צורך לאכול את הדבר הנטחן לאלתר, בשונה משבת שבה גם כאשר מותר לטחון, היינו דווקא בסמוך לסעודה ולא על ידי כלי המיוחד לכך. כמו כן, הוסיף שם שמותר לשטוף את המטחנה לאחר השימוש בה ואין לחוש בזה, משום מכין מיום טוב לחול, שאם לא יעשה כן יסריחו שיירי הבשר הנטחן.
מלאכת לש
מותר ללוש בצק כדי לאפותו ויכול אף להפריש חלה מבצק זה ביום טוב. ומותר לנפות את הקמח, אך יעשה זאת בשינוי, כגון שאם רגיל לנפות הקמח לתוך כלי, ינפהו על גבי השולחן, וכן על זו הדרך.
מקורות וטעמים: שו"ע תק"ו סעי' ב' ג.' משנ"ב ס"ק ח' י"ז. חזו"ע דיני יום טוב סעי' כ"ה כ"ו. אול"צ פרק י"ט הלכה ו.' ורק הפרשת חלה התירו אך אין להפריש תרומות ומעשרות ביום טוב. וכיון שהתירו מלאכת לישה, מותר להכין מיונז וכן טחינה בלא שינוי ביום טוב. וכאשר מפרישים חלה ביום טוב, אין לשורפה ביום טוב עצמו, אלא לאחר יום טוב. וניתן לעוטפה בשקית ולזורקה לאשפה ביום טוב, אך יש לעשות זאת בעודה בידו, משום שאם מניחה מידו, אסור להרימה בשנית, משום שחתיכה זו נחשבת כ'מוקצה,' הואיל ואינה ראויה לאכילה.
מלאכת הוצאה
מותר להוציא ביום טוב מרשות היחיד לרשות הרבים כל דבר הנצרך לו, אף במקום שאין עירוב. ואף שבשבת מלאכה זו אסורה מן התורה, ביום טוב התירו זאת חז"ל, שמתוך שהותרה הוצאה לצורך 'אוכל נפש,' הותרה אף שלא לצורך 'אוכל נפש.' ולכן מותר לאדם לקחת את הטלית והסידור מביתו לבית הכנסת וכן כל כיוצא בזה.
מקורות וטעמים: שו"ע תקי"ח סעי' א.' רמ"א שם. חזו"ע דיני יום טוב סעי' ל"ו. אול"צ פרק כ"א הלכה ב.' ומה שכתבנו שבשבת מלאכה זו אסורה מן התורה, היינו אם מוציא חפץ מביתו למקום שמוגדר כ 'רשות הרבים' על פי ההלכה.
מוקצה
אסור לטלטל מוקצה ביום טוב, ואף סוגי מוקצה המותרים בטלטול בשבת כגון עצמות וקליפות הראויות לבעלי חיים, אסרו חז"ל לטלטלם ביום טוב כדי שלא יבואו לזלזל ביום טוב.
מקורות וטעמים: שו"ע תצ"ה סעי' ד.' משנ"ב ס"ק ט"ו. בא"ח פרשת במדבר הלכה י"א. ומותר לטלטל מוקצה ביום טוב לצורך 'אוכל נפש,' ולכן אם היה דבר מוקצה מונח על גבי שולחן שרוצים לאכול עליו, מותר לקחתו משם. וכן אם היה דבר מאכל מונח במגירה שיש בה דברי מוקצה, מותר לפתוח המגירה על מנת לקחתו, וכן על זו הדרך, כמבואר ברמ"א תקי"ח סעי' ג' ובמשנ"ב שם ס"ק כ"ג.
