דיני הקידוש
כשם שישנה חובת קידוש על היין בשבת, כך ישנה חובת קידוש על היין ביום טוב. וטעם מצווה זו כדי שיזכור את השבת והמועד בכניסתם. וכל דיני קידוש החלים בשבת, חלים גם ביום טוב.
אכילה קודם קידוש
משקיעת החמה ועד הקידוש, אסור לאכול ולשתות, הן לגברים והן לנשים. וילדים שטרם הגיעו לגיל מצוות, רשאים לאכול ולשתות קודם הקידוש. אך בהגיעם קרוב לגיל מצוות, טוב להרגילם שלא לאכול בטרם הקידוש.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' ד.' משנ"ב ס"ק י"א, וכתב שם שהטעם הוא משום שמשקיעת החמה חלה על האדם חובת קידוש. אול"צ פרק מ"ז הלכה ו,' וכתב שם שקטן שלא הגיע למצוות, מותר באכילה קודם הקידוש. משנ"ב רס"ט ס"ק א.' ילקו"י רע"א סעי' י"ח, ולדעתו רק במקום הצורך, כגון שמאחרים לאכול וכדומה, ניתן לתת לקטן לאכול ולשתות, אבל בלאו הכי, יש לחנכו שלא לאכול ולשתות קודם הקידוש. הליכות עולם הל' קידוש סעי' י"ד, וכתב שם שאם צמא מאוד, מותר לו לשתות בזמן בין השמשות כדי להפיג צימאונו, מטעם ספק ספיקא. חזו"ע דיני שמחת יום טוב סעי' ג.'
אכילה קודם קידוש הבוקר
חובת קידוש הבוקר, חלה על הגברים רק לאחר תפילת שחרית. ולכן מותר לאדם לשתות תה או קפה קודם תפילת שחרית בלא לקדש. אבל נשים שאין להן זמן קבוע לתפילה, חובת קידוש חלה עליהן מיד בבוקר. ואף על פי כן, אישה שאינה רגילה להתפלל שחרית, יכולה להקל בשתיית תה או קפה לחיזוק כוחה בטרם הקידוש. ואישה הרגילה להתפלל שחרית, רשאית אף לאכול דבר מה קודם התפילה.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני קידושא רבה סעי' א' וסעי' ה.' כה"ח רפ"ו ס"ק ל,' ושם כתב שאישה הרגילה להתפלל שחרית יכולה לשתות קודם התפילה. חזו"ע שם בסעי' ב,' ושם כתב שחולה הנצרך לאכול לחם או עוגה תכף בקומו בבוקר, טוב ונכון שיקדש על הכוס וישתה רוב רביעית ויאכל, ולאחר תפילת מוסף יחזור ויעשה קידוש. ואם אוכל רק פרי וכדומה ולא פת או עוגה, יטעם בלא לקדש. אול"צ פרק כ' הלכה י"ד, ולדעתו חולה האוכל קודם התפילה אינו צריך לקדש.
אכילה קודם תפילת מוסף
חובת קידוש הבוקר חלה על הגברים לאחר תפילת שחרית וכמבואר לעיל, ולכן אין לאכול או לשתות קודם קריאת התורה או קודם מוסף בלא לקדש. ומי שנחלש גופו ואין לו יין לקדש עליו, רשאי להקל ולטעום מעט מאכל או משקה, קודם תפילת מוסף, כדי שתתיישב עליו דעתו.
מקורות וטעמים: שו"ע רפ"ו סעי' ג.' משנ"ב ס"ק ט.' כה"ח ס"ק כ"ח. וכל ההיתר הוא דווקא למי שזקוק לאכילה או לשתייה משום שנחלש גופו וכיוצא בזה, אבל בלאו הכי אין להקל באכילה או שתייה בלא קידוש. וכמו כן יש להימנע מאכילת סוכריות וכדומה מפני שגם אכילה מועטה אסורה קודם הקידוש.
נטילת תרופות קודם קידוש
אדם הנצרך ליטול גלולות לרפואה טרם קידוש הלילה, ונוהג לבלוע אותן בעזרת שתיית מים, מותר לו לעשות כן, מכיוון שאין כאן הנאת טעימה ואין מברכים על המים באופן זה.
מקורות וטעמים: שו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן י"ח. משנ"ב רע"א ס"ק י"ג, וכתב שם שמותר לשטוף פיו במים קודם הקידוש, מכיון שאינו מכוון להנאת טעימה, ולכאורה הוא הדין במקרה זה.
אכילה לאור הנרות
לכתחילה יש לקדש ולאכול בסמוך למקום הנרות, משום שיש האומרים שהקידוש והאכילה צריכים להיות דווקא לאור הנרות. אך אם הישיבה בסמוך לנרות גורמת לאדם צער, כגון שחם באותו מקום או שיש שם זבובים וכיוצא בזה, רשאי לשנות את מקומו, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"ג סעי' ז,' ושם הביא מחלוקת בדבר והכריע שבמקום צער רשאי לשנות מקומו. משנ"ב ס"ק ל"ב, ולדבריו מותר לשנות את מקומו דווקא אם מצטער הרבה. חזו"ע דיני קידוש במקום סעודה סעי' ט.' רמ"א רע"א סעי' י,' וכתב שם שכאשר מתחיל באמירת הקידוש, ייתן עיניו בנרות ולאחר מכן בכוס הקידוש, וזוהי סגולה לרפואת עיניים שכהו על ידי פסיעה גסה.
כוס הקידוש
כדי לצאת ידי חובת מצוות הקידוש ולקיימה בצורה מושלמת, יש להקפיד על מספר דינים והלכות המפורטים להלן. יש להקפיד שכוס הקידוש תהיה שלימה ומתוקנת ולא שבורה או סדוקה, וכן שתהיה נקייה מבפנים ומבחוץ. כוס הקידוש צריכה להכיל כמות של רביעית לכל הפחות, דהיינו שמונים ושש סמ"ק. ואפילו אם כוס הקידוש מכילה יותר מרביעית, יש למלאה עד גדותיה. וטוב להדר אחר כוס נאה ומהודרת, כדי לקיים מצוות "זה אלי ואנוהו" שמתנאה בקיום המצוות.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת בראשית הלכה כ"א. חזו"ע דיני קידוש סעי' ט"ו ט"ז. וע"פ הסוד טוב למזוג את היין ג' פעמים במים, דהיינו שימזוג בטרם הקידוש ג' טיפות מים לתוך הכוס. ויש לעשות כן גם בקידוש הבוקר אך לא בהבדלה. ואף שכתבנו שטוב להדר אחר כוס יפה, במקום שאין לו כוס מהודרת, יכול לקדש אף על כוס חד-פעמית.
יין אדום
לכתחילה יש להקפיד לקדש על יין אדום ולא על יין לבן, אך אם יש לו רק יין לבן, יכול לקדש עליו. ואדם שקשה לו לשתות יין, יכול לקדש על מיץ ענבים. ויקפיד שמיץ הענבים יהיה ראוי לברכה גם לבני ספרד, דהיינו שרובו יהיה מיץ ענבים ולא מים.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"ב סעי' ד.' משנ"ב ס"ק י.' והבדלה אפשר לכתחילה לעשותה על יין לבן כמבואר שם. חזו"ע דיני קידוש סעי' ו' ז,' ולדעתו מותר לתת מעט יין אדום לתוך היין הלבן כדי שיתאדם ואין לחוש לצביעת משקין, משום שאין צביעה בשבת לא באוכל ולא במשקה.
כוס יין מלאה
יש להקפיד למלא את כל הכוס עד גדותיה ביין. ובשעה שמברך, יאחז את כוס הקידוש ביד ימינו וייתן את עיניו בכוס או בסידור ולא יביט אנה ואנה, כדי שיוכל לכוון באמירת הקידוש.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' י.' משנ"ב ס"ק מ"ב, והביא בדבריו שבדיעבד אם הכוס אינה מלאה אך יש בה רביעית, ניתן לקדש עליה.
כוס פגומה
כוס יין ששתו ממנה בטרם הקידוש, נקראת 'כוס פגומה' ואין לקדש עליה. וכדי לתקן את הפגימה, יש להוסיף לתוכה מעט יין מהבקבוק או מעט מים וכך נתקן היין ומותר לקדש עליו. ולכן אם קידש בלילה ונותר יין בכוס והניח אותה לצורך קידוש הבוקר, מותר לקדש על אותה הכוס רק לאחר שהוסיפו לתוכה מעט יין מהבקבוק.
מקורות וטעמים: שו"ע קפ"ג סעי' ג,' וכתב שכוס של ברכה צריכה שלא תהא פגומה. ועוד כתב שם שאפשר לתקן את הכוס על ידי הוספת יין או מים. ובכל אופן יש להיזהר שלא להוסיף כמות גדולה של מים כדי שלא יתבטל טעם היין ואז ברכתו לא תהיה 'בורא פרי הגפן.' ואלו המניחים את כוס הקידוש של הלילה במקרר לצורך קידוש הבוקר, טוב יעשו אם כבר לאחר קידוש הלילה, ימזגו מעט יין מן הבקבוק לתוך הכוס, וימזגו את כל תכולת הכוס לתוך הבקבוק, ולא ישאירו את הכוס כמות שהיא במקרר, שהרי אם ישתנה ריחו של היין, אין לברך עליו כמבואר בשו"ע רע"ב סעי' א.' אול"צ פרק כ' הלכה י"א י"ז.
אחיזת הכוס
בעת שמקדש על היין, יאחז את הכוס ביד ימינו ויגביה את ידו לכל הפחות טפח מעל השולחן. ועל פי הקבלה נכון לאחוז את הכוס בתחתיתה בראשי אצבעותיו.
מקורות וטעמים: שו"ע קפ"ג סעי' ד.' משנ"ב ס"ק ט"ו בשם השל"ה. שו"ע קפ"ג סעי' ד.' בא"ח פרשת בראשית הלכה כ"ט. כה"ח קפ"ג ס"ק כ,' ושם הביא בשם 'שער הכוונות' שיש לאחוז את הכוס בתחתיתה בראשי אצבעותיו, בלא להניח את הכוס על כף היד. משנ"ב ס"ק ט"ו, ושם הביא בשם השל"ה שיש לאחוז את כוס הקידוש על כף יד ימינו כשחמשת האצבעות זקופות סביבה.
שומע כעונה
בעת הקידוש, חובה על כל השומעים לעמוד ולהקשיב לכל מילה ומילה, ואין לדבר בזמן אמירת הקידוש. ובעל הבית יכוון להוציא את השומעים ידי חובת הקידוש והשומעים יכוונו לצאת מדין 'שומע כעונה.' ובסיום הברכה יענו אמן, ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו.' ותכף לאחר שגמר לקדש, ישב וישתה את היין בלא שום הפסק כלל.
מקורות וטעמים: משנ"ב רע"א ס"ק מ"ו. שש"כ פמ"ז סעי' ל"ב. כה"ח רצ"ו ס"ק מ"ד, וכתב שאין לשתות היין בעמידה שזהו גנאי גם למי שאינו תלמיד חכם. בא"ח פרשת בראשית הלכה כ"ט. ואף שלכתחילה צריך להיזהר שלא לענות 'ברוך הוא ברוך שמו' על ברכה שמתכוון לצאת בה ידי חובה, בדיעבד אם ענה, יצא ידי חובה. כה"ח רפ"ט ס"ק ה,' וכתב שם שיש לֶשֶבת בקידוש הבוקר וכן נהגו רבנן בעיר הקודש ירושלים.
חובת הנשים בקידוש
נשים חייבות בקידוש מן התורה. ומן הדין יכולה אישה לעשות קידוש לבני ביתה ולהוציאם ידי חובה. ולכן אישה המתגוררת לבדה או שבעלה אינו יכול לקדש, תקדש בעצמה. אך במקום שישנם אנשים זרים, לא תקדש, משום צניעות.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' ב.' חזו"ע דיני קידוש סעי' ט.' בא"ח פרשת בראשית הלכה י"א.
שיעור שתיית היין
המקדש על היין צריך שישתה שיעור של רוב רביעית, דהיינו ארבעים וחמש סמ"ק. ויש לשתות כמות זו בבת אחת ולא לשהות בינתיים. והשותה פחות מכמות זו, לא יצא ידי חובת קידוש, ועל כל פנים לא קיים את המצוה כתיקונה. ומצוה מן המובחר לשתות רביעית שלימה.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' י"ג. משנ"ב סעי' ס"ד, וכתב שם שאם לא שתה כשיעור הזה, לא יצא ידי חובה. משנ"ב ס"ק ס"ח, וכתב שם שיש לשתות שיעור זה בלי הפסק ובדיעבד יכול לשתותו במשך ארבע דקות. אול"צ פרק כ' הלכה ז,' ולשיטתו בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולקדש. בא"ח בראשית הלכה כ"ג, וכתב שם שמצווה מן המובחר לשתות רביעית. שו"ע רע"ב סעי' י,' וכתב שם שאם שתה רביעית אינו צריך לברך ברכה אחרונה, שברכת המזון פוטרת את היין ששתה בעת הקידוש גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה.
אדם שאינו יכול לשתות
בעל הבית שאינו יכול לשתות יין כשיעור רוב רביעית, ייתן לאחד מבני ביתו לקדש. ואם אין שם אחר שיכול לקדש, יקדש הוא עצמו ויטעם מעט וייתן לגדול אחר לשתות כשיעור רוב רביעית. ואם אין שם מי שיכול לשתות כשיעור הזה, אזי בלילה יקדשו על הפת וביום ישתו כל המסובים מהכוס ועל ידי שתיית כולם יצטרף לשיעור רוב רביעית. ובקידוש היום, אם אין עוד אנשים שיכולים לשתות, יקדש על משקה חשוב כגון בירה לבנה וישתה ממנה כשיעור הנדרש.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' י"ד. שו"ע רע"ב סעי' ט.' וטעם הדבר הוא מפני שבקידוש הלילה יש היכר על ידי ברכת 'מקדש השבת,' ומכיוון שכך אפשר לעשותו על החלות, אך בקידוש היום שאין בו ברכה המיוחדת לקידוש ואם יקדש על הפת לא יהיה בזה שום היכר, יקדש על משקה חשוב כדי שיהיה הדבר ניכר שמקדש את השבת.
יין הכשר לברכה
בני ספרד, יש להם להקפיד לקדש על יין ומיץ ענבים המכילים רוב של חמישים ואחד אחוז יין, לכל הפחות, כדי שיוכלו לברך עליו 'ברכת הגפן.' והמברך 'ברכת הגפן' על משקה שאין בו רוב יין, בירך ברכה לבטלה. ויש להקפיד לברר אלו יקבים מייצרים יינות המכילים רוב יין, ובדרך כלל היקבים העומדים תחת כשרויות מהודרות, מקפידים על כך. אך בכל אופן, יש לברר אצל חכם, איזה יין ראוי לקידוש ואפשר לברך עליו ברכת 'הגפן' בלא שום פקפוק.
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני יין הכשר לקידוש סעי' ח.'
קידוש במקום סעודה
יש לקדש במקום הסעודה. ואין לקדש במקום אחד ולאכול במקום אחר. ולכן אדם ששמע קידוש בבית אחר או בבית הכנסת ולא סעד שם, לא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש בביתו.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"ג סעיפים א' – ג.'
אכילה לאחר הקידוש
כדי לצאת ידי חובת 'קידוש במקום סעודה,' יש לשתות לאחר הקידוש רביעית יין או לאכול כזית פת או כזית מזונות, מפני שרק אכילה שכזו נחשבת לסעודה. ולכן אין לקדש על מנת לאכול פירות או פיצוחים וכדומה. ויש להקפיד שיאכל דברים אלו, לכל הפחות, תוך חצי שעה מהקידוש.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"ג סעי' ה.' אול"צ פרק כ' הלכה כ"ד. חזו"ע דיני קידוש במקום סעודה סעי' ו' במקורות, וכתב שם ששתיית רביעית מיץ ענבים נחשבת כ'קידוש במקום סעודה' כדין יין, מכיוון שגם מיץ הענבים משביע קצת. חזו"ע שם הוסיף שכדי שייחשב ל'קידוש במקום סעודה' מספיק שישתה רביעית מכוס הקידוש ואין צריך לשתות עוד רביעית. ולדעת הבא"ח פרשת בראשית הלכה ז,' יש לשתות עוד רביעית יין מלבד כוס הקידוש, כדי שייחשב כ'קידוש במקום סעודה.' ולכן, לכתחילה יש לחשוש לדבריו ולהקפיד בזה ובפרט בקידוש הלילה.
קידוש בבית הכנסת
כאשר עושים קידוש בבית הכנסת לרגל שמחה וכדומה, יש לאכול כזית מזונות או לשתות רביעית יין, כדי שייחשב כקידוש במקום סעודה ואז יוכל לאכול גם שאר דברים. אבל אסור לאכול לאחר הקידוש מאכלים שאינם פת או מזונות, כשאוכל אותם לבדם.
מקורות וטעמים: כאמור לעיל. ולכן ראוי ונכון להודיע שכאשר עושים שמחה או אזכרה בבית הכנסת ומגישים כיבוד, שראוי שיביאו מיני מזונות שיש בהם שיעור כזית, כגון רוגלך ובורקס ולא ביסקוויטים או עוגיות, שבדרך כלל אדם אוכל מהם פחות משיעור כזית.
טעימת המסובים
מצוה מן המובחר שכל השומעים יטעמו מן היין לחיבוב מצוה. וגם מי שלא טעם מן היין, יצא ידי חובת קידוש, שאין טעימת המסובים לעיכובא אלא לחיבוב מצוה.
מקורות וטעמים: שו"ע רע"א סעי' י"ד. חזו"ע דיני קידוש סעי' י"ז. שש"כ פרק מ"ח סעי' י"א. ויכולים לטעום מכוס הקידוש לאחר שהמקדש שתה כשיעור הנדרש וכך נכון לעשות. ויכול להעביר היין לכוסות אחרות לאחר ששתה וישתו כל השומעים.
סעודות יום טוב
עונג יום טוב
מצות יום טוב לחלקו חציו לתורה וחציו לאכילה ושתיה. ואל יצמצם בהוצאות יום טוב, ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו."
מקורות וטעמים: שו"ע תקכ"ט סעי' א.' משנ"ב ס"ק א' ב.' כה"ח ס"ק ג.' וכל אדם יקפיד וישתדל כפי יכולתו לעסוק בתורה ובתפילה ביום טוב, שהרי "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בתורה." ובפרט אותם אנשים שעמלים לפרנסתם בכל ימות השנה ואין מוצאים פנאי ללימוד התורה אלא ביום טוב ושבת. ואשרי מי שזוכה לנצל ימים אלו ללימוד התורה הקדושה.
לחם משנה
חיוב שלוש סעודות הוא רק בשבת אך ביום טוב אין חיוב אלא בשתי סעודות בלבד, לילה ויום. ובסעודות אלו חובה לבצוע על שני לחמים שלמים כדין 'לחם משנה.'
מקורות וטעמים: שו"ע תקכ"ט סעי' א.' כה"ח ס"ק כ.' משנ"ב ס"ק י"ג, והוסיף שם שאף שאין חיוב בסעודה שלישית, טוב שיאכל פירות וכיוצא בזה. חזו"ע דיני שמחת יום טוב סעי' ה' ו.' והטעם שיש לבצוע על לחם משנה הוא מכיוון שגם ביום טוב לא היה המן יורד, כמו בשבת, והיה יורד כפליים בערב יום טוב.
שיעור אכילת פת
על מנת לצאת ידי חובת סעודת יום טוב, יש לכתחילה לאכול פת בשיעור של מעט יותר מכביצה, דהיינו חמישים וחמישה גרם. ואדם שלא אכל כשיעור הזה, לא יצא ידי חובת סעודת יום טוב אף שאכל דגים ועופות, משום שהפת היא עיקר הסעודה. ויש להקפיד לאכול פת כשיעור זה בטרם יאכל משאר המאכלים. ויכול לטבול את הפת בסלטים וכדומה, אך יקפיד לאכול שיעור זה תוך שמונה דקות, כדי שייחשב כאכילה אחת. ואדם זקן או חולה וכן מי שקשה לו לאכול כשיעור זה, רשאי להסתפק באכילת כזית בלבד, דהיינו כשלושים גרם.
מקורות וטעמים: שו"ע רצ"א סעי' א.' משנ"ב רצ"א ס"ק ב,' וכתב שם שיש האומרים שניתן להסתפק בכזית, אך לכתחילה יש להחמיר בכביצה. אול"צ פרק כ"א הלכה ה.' ומה שכתבנו שיאכל שיעור זה בשמונה דקות, הוא משום שתמיד אנו מצריכים ארבע דקות לאכילת כזית, ובסעודת שבת ויום טוב שיש לאכול כביצה, אפשר שיאכל שיעור זה בזמן של שתי אכילות פרס. שו"ע תרל"ט סעי' ג.' משנ"ב ס"ק כ"ב. ברוך שאמר פרק י"ג סעי' ז.'
אכילת בשר ושתיית יין
חייב אדם לשמוח ביום טוב, ואין שמחה לאנשים אלא בבשר ויין, ועיקר החיוב הוא בבשר בהמה. ומי שאינו יכול לאכול בשר בהמה ביום טוב, מטעמי בריאות או כשרות, יקיים מצות שמחת יום טוב בבשר עוף.
מקורות וטעמים: ממשמעות דברי הרמב"ם נראה שגם בזמן הזה יש חיוב אכילת בשר על אף שאין בית המקדש קיים. שו"ע תקכ"ט סעי' ג.' משנ"ב ס"ק כ.' באו"ה תקכ"ט ד"ה כיצד, שאין חובה עתה לאכול בשר כיון שאין לנו שלמים מכל מקום יש מצוה באכילת בשר כיון שיש בו שמחה. אול"צ פרק י"ח הלכה י"א, שמצות אכילת בשר היא ביום ולא בלילה. ואף על פי שהוא שמח בבשר וביין ביום טוב, לא ימשך אחריהם יותר מדי, ולא אחר שחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות הראש שמחה של מצוה, אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו בתורה אלא על שמחה שיש בה עבודת השם יתברך.
שמחת אשתו ובניו הקטנים
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. ומשמח את הנשים על ידי שקונה להן בגדים ותכשיטים כפי ממונו, ואת הקטנים על ידי שנותן להם מיני מתיקה.
מקורות וטעמים: שו"ע תקכ"ט סעי' ב.' חזו"ע דיני שמחת יום טוב סעי' ח.' וכפי שאומרת הגמרא "כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו." ועל כל אדם לכבד את אשתו בבגדים ובתכשיטים ובכל דבר שלו היא זקוקה ובפרט בעת החגים.
שכח יעלה ויבוא בברכת המזון
מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון של יום טוב, אינו חוזר ומברך, מלבד בברכת המזון של סעודת ליל יום טוב של פסח וליל יום טוב של סוכות, שאם לא אמר בהן 'יעלה ויבוא' צריך לחזור ולברך.
מקורות וטעמים: בא"ח פרשת חוקת הלכה כ"א. כה"ח קפ"ח ס"ק כ"ד. אול"צ פרק י"ח הלכה ט.' ודווקא בליל פסח וסוכות יש לחזור משום שבהם ישנו חיוב מן התורה לאכול פת. חזו"ע דיני ישיבה בסוכה סעי' ג.' ויש להדגיש שכל הדין שצריך לחזור ולברך אם לא אמר 'יעלה ויבוא,' הוא דווקא בליל חג פסח וסוכות, אבל ביום פסח וביום הסוכות, אם לא אמר בסעודת הבוקר 'יעלה ויבוא,' אין צריך לחזור ולברך. ואישה ששכחה לומר 'יעלה ויבוא' אינה צריכה לחזור אף בליל סוכות, כיון שאינה חייבת בישיבה בסוכה, אך אם שכחה לומר 'יעלה ויבוא' בליל פסח, דינה כדין האיש וצריכה לחזור ולברך.
