מנהג הכפרות
נהגו בכל תפוצות ישראל לערוך 'כפרות' בערב יום הכיפורים, ולסובב תרנגול על ראש האיש ותרנגולת על ראש האישה ולומר: "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי" וכו.' ושוחטים את התרנגול ונותנים את בשרו לעניים. ויש הנוהגים לעשות 'כפרות' בכסף ולתת אותו לצדקה. ויש לאדם להרהר בתשובה על חטאיו בזמן שמסובבים את התרנגול או הכסף על ראשו.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ה סעי' א.' רמ"א שם. משנ"ב ס"ק ב,' ויחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה, היה ראוי לבוא עליו ורק על ידי תשובתו, הקב"ה מסלק את הגזירה הרעה מעליו ומעבירה על אותו התרנגול. חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' א.' אול"צ ח"ד פרק ח' הלכה א,' ושם כתב שעדיף יותר שיתן דמי העופות לעניים, ואת העופות יקח לעצמו. ואלו הנוהגים לעשות כפרות בכסף, יתנו לצדקה לפחות חמישה שקלים בעבור כל אחד מבני הבית, כן דעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א.
בקשת מחילה
עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר. ולכן, אדם שפגע בחבירו, מוטל עליו לבקש את סליחתו. וכן מי שלקח דבר מה מחבירו שלא ברשות, חובה עליו להודיעו על כך ולהשיב את אשר גזל. וצריך האדם לבקש סליחה ומחילה מבני ביתו. והבעל יבקש מאשתו, והאישה תבקש מבעלה והבנים יבקשו מהוריהם. וצריך בזה זהירות רבה שעל אף שהאדם צם, מתענה ומתפלל, אם חברו אינו מוחל לו, אין הדבר מועיל לו כלום. והאדם שמבקשים את סליחתו, לא יקשה ליבו, ויתרצה וימחל.
מקורות וטעמים: ומטעם זה יבקש שליח הציבור מהמתפללים, קודם 'כל נדרי,' שימחלו זה לזה, ויאמרו בפה מלא 'מחלנו.' שו"ע תר"ו סעי' א.' משנ"ב ס"ק א.' משנ"ב ס"ק ג,' ושם הוסיף שכאשר מבקש מחילה מחבירו, צריך שיפרט במה חטא לו, אלא אם כן יודע שחבירו יתבייש על ידי שיפרט החטא. ובאופן זה, יבקש מחבירו שימחל לו אם פגע בו, בלא לפרט החטא. חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' י"ד ט"ו. בא"ח פרשת וילך הלכה ה,' ושם הוסיף שמלבד בקשת מחילה מאביו ואמו, יש לנשק ידיהם לעת ערב, קודם לכתו לבית הכנסת. ואם הבן לא ביקש מחילה מהוריו, יאמרו ההורים בפיהם שהם מוחלים לו מחילה גמורה. ושמעתי ממו"ר הגר"א פרץ שליט"א, שכאשר אדם אינו יודע ממי גזל או שאינו יודע היכן נמצא אותו אדם, יתן לצדקה את הסכום שגזל ויאמר בפיו שיהיה זאת לזכות הנגזל.
ריבוי אכילה ושתייה
מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכיפורים. וכל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים, נחשב לו הדבר כאילו צם תשיעי ועשירי. ונשים גם הן חייבות במצות אכילה ושתיה קודם הצום. ולכתחילה צריך לקבוע לכל הפחות סעודה אחת עם פת, כדי לקיים בכך מצות אכילה.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ד סעי' א.' משנ"ב ס"ק א.' חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' י' י"א. בא"ח פרשת וילך הלכה א,' והוסיף שם בשם המקובלים שיש לאכול ביום זה כשיעור שאוכל בשני ימים, אם יכול לעשות כן.
מלקות
יש הנוהגים לקבל מלקות לאחר תפילת מנחה של ערב יום הכיפורים, שמתוך כך יתן אל ליבו לשוב מעבירות שבידו.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ו סעי' ו.' כה"ח ס"ק מ' מ"א. אול"צ ח"ד פרק י' הלכה ג.' ויש שנהגו שלא ללקות כלל ומנהג האריז"ל שהיה לוקה רק ד' מלקות כנגד שם הוי"ה וכן היו נוהגים ב'בית אל,' אך היו עושים כן בבוקר אחר התפילה.
טבילה במקווה
מנהג יפה לטבול במקווה טהרה בערב יום הכיפורים, וביותר צריכים להשתדל בזה שליחי הציבור העוברים לפני התיבה ביום הכיפורים, כדי שיהיו טהורים בשעה שמוציאים את הציבור ידי חובתם. ואף מי שטבל בראש השנה, יחזור ויטבול לשם תשובה בערב יום הכיפורים.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ו סעי' ד.' משנ"ב ס"ק י"ז. בא"ח פרשת וילך הלכה ח.' אול"צ ח"ד פרק י' הלכה א.' חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' י"ח וסעי' כ"ב. כה"ח ס"ק נ,' וכתב שם שהטבילה נצרכת ביום זה כדי שיתפלל בטהרה וכדי שיקבל את הארת יום הכיפורים. ועוד הוסיף שם בס"ק נ"ז שיש להתוודות בשעת הטבילה ולומר: "רבש"ע, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ויה"ר שתמחל לי על כל מה שחטאתי לפניך כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ותרצני." ויזהר שלא יזכיר חלילה שם ה' במקווה.
מנחה גדולה
בערב יום הכיפורים מתפללים מנחה גדולה קודם סעודה מפסקת. ולאחר תפילת שמונה-עשרה של לחש, אומרים את נוסח הוידוי הארוך המופיע במחזורים.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ז סעי' א.' משנ"ב ס"ק א.' חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' כ"ד. והטעם שצריך להתוודות במנחה הוא שמא יארע דבר קלקלה בתוך סעודתו ולא יוכל להתוודות לאחר מכן. כה"ח ס"ק ד,' ושם כתב שנכון ללמד גם את הנשים שתאמרנה את נוסח הווידוי.
סעודה מפסקת
יש הנוהגים לטבול את פרוסת המוציא בדבש או בסוכר בעת הסעודה המפסקת, ומכל מקום, נכון לטבול את הפת גם במלח. ואם סיימו לאכול את הסעודה המפסקת מוקדם, רשאים להמשיך לאכול ולשתות כל זמן שלא קיבלו על עצמם את התענית בפירוש. ויש להפסיק מאכילה ושתיה זמן מועט קודם שקיעת החמה.
מקורות וטעמים: שו"ע תר"ח סעי' ג.' משנ"ב ס"ק י"ב, ונכון שיחשוב בליבו או יאמר בפיו קודם ברכת המזון שאינו מקבל עליו עדיין את התענית. חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' כ"ח. והטוב ביותר שיאמר כרבע שעה קודם שקיעת החמה 'הריני מקבל על עצמי תוספת יום הכיפורים' ובזה יקיים מצות הוספה מחול על הקודש.
'קלי-צום'
מי שמצטער הרבה ביום התענית, רשאי ליטול קודם הצום גלולה הנקראת 'קלי-צום.'
מקורות וטעמים: חזו"ע דיני ערב יום הכיפורים סעי' כ"ט. מנחת שלמה סי' נ"ח אות כ"ה, ולדעתו אין ליטול 'קלי-צום.' ודעת מו"ר הגר"א פרץ שליט"א שמי שצם בנקל, ימנע מהשימוש בגלולות אלו, ומי שהצום מכביד עליו ורוצה להשוות עצמו לכל אדם, יש לו להקל בדבר.
הדלקת נרות
בערב יום הכיפורים, הנשים מדליקות נרות ומברכות "להדליק נר של יום הכיפורים." וכשיום הכיפורים חל בשבת מברכות "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים." ואין להן לברך 'ברכת שהחיינו' בשעת ההדלקה, ותצאנה ידי חובתן ב'ברכת שהחיינו' שמברכים בהוצאת ספר תורה, בעת אמירת 'כל נדרי.' ובעת זו יכולה לברך בפיה יחד עם כל הקהל. ואם רוצה לברך 'ברכת שהחיינו' בהדלקת הנרות, תברך לאחר גמר ההדלקה. ואם נוהגת בכל שבת להדליק את הנרות ואז לברך, תברך 'ברכת שהחיינו' לאחר שמברכת את ברכת 'להדליק נר של שבת ויום הכיפורים.'
מקורות וטעמים: שו"ע תר"י סעי' א.' ומי שנוהגת לברך 'ברכת שהחיינו' בשעת ההדלקה, תברך דווקא לאחר ההדלקה ולא קודם, משום שבעת 'ברכת שהחיינו' היא מקבלת את יום הכיפורים והיאך תדליק אחר כך נרות. חזו"ע דיני יום הכיפורים סעי' ל.' בא"ח פרשת וילך הלכה ט,' ושם כתב שתברך 'ברכת שהחיינו' בעת הדלקת הנרות. כה"ח תר"י ס"ק י"ג, וכתב שם שעל פי האריז"ל, האיש צריך להכין את הנרות בכל שבת ויום טוב וכל שכן בערב יום כיפור שעושה בזה תיקון גדול לכפרה.
הדלקת נר נשמה
בערב יום כיפור, יש להדליק נר נשמה הדולק למעלה מעשרים וארבע שעות, כדי שיברכו עליו את ברכת 'מאורי האש' בשעת ההבדלה. וטעם הדבר משום שאין מברכים ברכת 'בורא מאורי האש' במוצאי יום כיפור אלא על אש שהייתה דולקת מבעוד יום ולא על אש חדשה.
מקורות וטעמים: שו"ע תרכ"ד סעי' ד.' משנ"ב ס"ק ז.' כה"ח ס"ק י"ב. ולמרות שבהבדלה שלאחר שבת אנו מברכים על אש שהודלקה במוצאי שבת, במוצאי יום כיפור הדין שונה, משום שאיננו מברכים כדי להזכיר את האש שנבראה במוצאי שבת, אלא כדי להבדיל את יום הכיפורים שבו נאסרה העברה מאש לאש, בשונה משאר ימים טובים המותרים בהעברת אש מאש. וביום הכיפורים שחל בשבת, מותר מן הדין לברך על אש חדשה, אך לכתחילה יש להחמיר בכך מכיון שיש חולקים בדבר. ויברך על נר שהיה דולק מערב יום הכיפורים או שידליק אש חדשה על ידי גפרור וכדומה, ובעזרת הגפרור ידליק נר ויברך עליו. וזאת משום שיש הסוברים שנר שהודלק על ידי אש אחרת, נקרא אש ששבתה ולא אש חדשה. אול"צ ח"ד פרק י"א הלכה ג,' ושם כתב שטוב לכל אדם שהוריו נפטרו, להדליק נרות בערב יום כיפור לעילוי נשמת אביו או אמו וכמבואר ברמ"א תר"י סעי' ד.' וכן נהגו לידור צדקה ביום הכיפורים בעבור הנפטרים וכמבואר בשו"ע תרכ"א סעי' ו.'
