בצדק תשפוט עמיתך

לדון לכף זכות

נאמר בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט ט"ו.) וציווי זה נסוב בעיקרו על הדיינים שיעשו משפט צדק. ולמדו חז"ל שבכלל מצוה זו ישנו ציווי על כל אדם מישראל לדון כל אדם מישראל לכף זכות, דהיינו שכאשר הוא רואה את זולתו עושה מעשה או אומר דבר היכול להתפרש הן לרעה והן לטובה, בין בדברים שבין אדם למקום ובין בדברים שבין אדם לחברו, עליו לדון את חברו לכף זכות ולתלות שכוונתו היתה לטובה.

מקורות וטעמים: גמרא שבועות ל' עמוד א.' ספר החינוך מצוה רל"ה. שערי תשובה שער ג' סימן רי"ח. וטעם מצוה זו הוא שעל ידי סילוק החשד ישררו שלום ורעות בין הבריות.

מהות המצוה

אסור לאדם להרהר על מעשה או דיבור חברו, בין בדבר שבין אדם למקום ובין בדבר שבין אדם לחברו, בכל מקום שאפשר לדון את חברו לכף זכות ולתלות את המעשה או את הדיבור בסיבה מוצדקת.

מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק א' סעיף ו.' אולם אין כל האופנים שווים והחובה לדון לכף זכות תלויה בבעל המעשה ובמעשה עצמו עד כמה הוא קרוב ונוטה לחובה או לזכות וכפי שיבואר לקמן.

טעמי הזכות

ניתן לדון לכף זכות בכמה אופנים. האופן האחד שבעל המעשה לא ידע את חומר האיסור, האופן השני שלא התכוון לחטוא והאופן השלישי שהיה אנוס וכדומה.

מקורות וטעמים: רש"י שבת קכ"ז עמוד ב' ד"ה הני נמי. 

לימוד זכות על ירא שמים

תלמיד חכם ירא אלוקים או צדיק מפורסם שנראה בבירור עובר עבירה בלילה, אין להרהר אחריו ביום כי ודאי עשה תשובה. ואם אין וודאות שעשה עבירה, כגון שיש צד שהיה אנוס או שהתכוון לטובה, יש לדון אותו לכף זכות אפילו אם זו אפשרות רחוקה ודחוקה.

מקורות וטעמים: גמרא ברכות י"ט עמוד א.' שערי תשובה שער ג' סימן רי"ח. חפץ חיים עשין ג' ומבואר שם שאפילו אם התלמיד- חכם עשה מעשה הנוטה יותר לכף חובה, יש לדונו לכף זכות.

לימוד זכות על אדם בינוני

כאשר אדם בינוני שבאופן כללי נזהר מחטאים ורק לפעמים נכשל, נראה עושה מעשה עבירה, אזי אם המעשה נוטה לכף זכות או שאינו נוטה לשום צד, יש לדון את בעל המעשה לכף זכות ולתלות שלא עשה עבירה. ואם המעשה נוטה יותר לכף חובה, נכון מאוד שיהיה הדבר אצל הרואה בגדר ספק ולא ידון את בעל המעשה לכף חובה. אולם ממידת חסידות שאפילו באופן זה ידון הרואה את בעל המעשה לכף זכות. אולם כאשר המעשה נוטה לכף חובה, אין איסור מצד הדין לדון את בעל המעשה לכף חובה. וכל זה בין הרואה לבין עצמו, אבל אין הוא רשאי לפרסם את הדבר ולהודיעו לאחרים.

מקורות וטעמים: חפץ חיים כלל ג' סעיף ז.'

לימוד זכות על רשע

כאשר רשע מפורסם, אדם שרוב מעשיו רעים או אדם שאין יראת אלוקים בליבו, נראה עושה מעשה הנוטה לטובה אך יש בו צד רעה, יש לדונו לכף חובה ולתלות שהתכוון לרעה או שעשה את המעשה כדי להתגאות ואין תוכו כברו.

מקורות וטעמים: שערי תשובה שער ג' סימן רי"ח. חפץ חיים כלל ד.' וכבר אמרו חז"ל שאסור ללמד זכות על אדם המסית את ישראל לעבור עבירה.

לימוד זכות על אדם בלתי מוכר

כל האמור לעיל נכון כאשר הרואה מכיר את בעל המעשה, אולם כאשר אינו מכירו והמעשה אינו מוכרע, אין הוא מחויב מהתורה לדון את בעל המעשה לכף זכות אלא ממידת חסידות. ואם הוא חושש שיגרם לו צד נזק או הפסד כתוצאה מהמעשה, עליו לנקוט במידת 'כבדהו וחשדהו,' אך לא יבטא את חשדותיו בפיו אלא יהרהר בליבו בלבד.

מקורות וטעמים: רמב"ם אבות פרק א' משנה ו.' ספר חסידים סימן תתרפ"ח. משפטי השלום פרק א' סעיף י"ב.

חיוב תוכחה

החובה לדון את האדם לכף זכות אינה פוטרת ממצות תוכחה, שהרי פשוט שכאשר אדם טועה בדבר הלכה יש להעמידו על האמת, אלא שיש לעשות זאת בחכמה ובדרך כבוד.

מקורות וטעמים: משפטי השלום פרק א' סעיף י"ח. ולא בכל מקרה ולא בכל אדם יש חיוב מצות תוכחה. וראוי שלא לקיים מצות תוכחה בלא היוועצות בתלמיד חכם.

החושד בכשרים

אף על פי שאמרו חכמים: "יהא חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו," החושד בחברו בדבר שאין בו צריך לפייסו ולברכו. אולם אם החשד היה רק במחשבה או שלא נודע לנחשד, אין החושד צריך לבקש מחילה.

מקורות וטעמים: גמרא שבת קי"ח עמוד ב.' גמרא ברכות ל"א עמוד ב.' משפטי השלום פרק א' סעיף י"ט.